היה לי יום טוב היום. לא היה בו שום דבר מיוחד.. סתם יום רגיל ושגרתי. אבל משום מה, הרגשתי מעולה. וזה הגיע בתזמון מצויין להפליא היות והיה לי רצף של ימים לא טובים בכלל [בעיקר בגלל לחץ ואי יכולת וחוסר מוטיבציה ורצון להתמודד איתו והמצב הבריאותי הבעייתי של סבא שלי שעכשיו אמא טסה לאנגליה כדי לטפל בו]. 

התעוררתי היום באיחור [ניסיתי לפצות על שינת הבוקר שנהרסה בגלל השיפוצים שנערכים אצלי בבית אז ישנתי יותר ממה שהייתי צריכה] וכל הבוקר התבזבז לי. שיעור מתמ' כבר עמד להתחיל בשעה שאני עוד לא הייתי לבושה בכלל. לכן החלטתי שאין טעם להכנס ללחץ ולהגיע לשיעור שגם ככה הייתי מגיעה אליו באיחור מטורף אז נשארתי בבית והגעתי לביצפר בהפסקה הגדולה.

המזג אויר היה מושלם - נעים וחמים [לא שהייתי מתנגדת ליום גשום וקריר פשוט החמימות התאימה לי אחרי האוירה האפורה שסחבתי איתי בזמן האחרון] והחלטתי שאת הלמידה שלי למבחן מחר בספרות אני אעשה בחוץ בשמש על הדשא בספיר כי חבל לבזבז יום כ"כ יפה בהסתגרות בחדר מול המחשב. וכך עשיתי. לפני שהתיישבתי עברתי ב"צליל" כי שמעתי שעברי לידר מגיע לכפרי הקט וחותם על דיסק ההופעה [שאני הייתי בה!!] החדש שלו. הגעתי בדיוק בזמן כי הוא היה מתוכנן להגיע ממש בעוד כמה שעות מאז ככה שאני אספיק ללמוד לפני שהוא יבוא. כמובן שטלפנתי לנתן ואמרנו שניפגש שם. בסוף חיכינו בתור המפוצץ [שהיה מלא בבנות מתלהבות ובמספר בנים עליזים] ובגלל שעמדנו קצת מחוץ לתור ולא ממש בתוכו [אם אפשר לקרוא לזה תור.. זה היה גוש ענק, כיאה לישראלים..] אנשים פשוט הניחו שאנחנו המודיעין וכמעט כל אחד שעבר שאל אותנו [ולא אף אחד אחר..] על מה כל ההמולה וההתרגשות. לבסוף נכנסנו, נתן קנה לי את הדיסק ליום הולדתי דאז ועברי חתם לי עליו וגם על חנוך שלי [הפנקס הכחול שלי.. סגירת מעגל!]. סוף מושלם ליום מושלם. 

בנוסף גם בתיה, המורה שלי לסוציולוגיה, ניגשה אליי ושאלה אותי איך אני מרגישה והאם הכל בסדר [בשיעור האחרון הייתי על סף לבכות לה בפרצוף] ואף נתנה לי ליטוף על הלחי, מה שהוסיף ותרם רבות להרגשה הטובה שלי באותו יום. אם לא היה אותה, אני לא יודעת מה הייתי עושה..

מעניין איך יהיה מחר..

יום טוב לכולם.