איכשהו זכרתי את השם משתמש והסיסמא של הבלוג הזה והבלוג הפתוח יותר שלי.

מן הסתם המון דברים השתנו ואני אצטרך לעצב מחדש פה הכל, אבל גם זה יגיע.

הראש שלי מלא במחשבות שעוברות מהר מדי. חשבתי שיהיה יותר קל להקיא את כל המילים על המקלדת אבל גם זה כמו הרבה דברים, רק בראש שלי בסופו של דבר.

אני חושב שאני נמצא בתקופה הכי קשה שהייתה לי אי פעם.

אני משתקם מדיכאון כבד שנפל עלי ומיום ליום אני מרגיש יותר טוב. פחות או יותר..

סיימתי מערכת יחסים ביום שהיינו אמורים לחגוג שנתיים. שנינו יודעים שזה לטובתינו אבל זה לא עושה את זה פחות קשה. אני מתגעגע אליה ומפחד מהלבד שאני נמצא בו כרגע, ועוד יותר מפחידה אותי העובדה שאנחנו כנראה גם לא נחזור ואני אשאר בלעדיה.

עזבתי את המרכז וחזרתי להורים. זה לא היה נורא כל כך כמו שזה היה נראה בהתחלה. אני מרגיש שאני משלים פערים עם ההורים שלי על כל השנים שהיה בינינו ריחוק. הם ממש שמחו והם בראש שאני אשאר פה עוד הרבה זמן. אני חושב שמוקדם מדי לשבור להם את הלב לגבי זה..

מאז שחזרתי נפגשתי בעיקר עם החבר הכי טוב שלי. הוא אמר שהוא רוצה להשכיר דירת יחיד וביקש ממני שעד שאמצא דירה אני אשאר לישון אצלו בסלון כי קשה לו להישאר לבד בבית אחרי הטראומה שהוא עבר. הוא אמר שאנחנו צריכים להיות קרובים ולשמור אחד על השני אחרי השנה הקשה שעברה עלינו.

נפגשתי עם חבר שעד היום בסצנת מטאל. מסתבר שהוא גם מופיע עדיין ואני באמת שמח שהוא עושה את מה שהוא אוהב. לטוב ולרע, הרגשתי שאני עדיין מדבר עם אותו החבר בן ה17 שהכרתי.

קיבלתי 3 הודעות מאנשים שעבדו איתי בעבר. התחלנו גם לדבר קצת. עדיין אין לי לב לדבר איתם כרגיל אבל גם זה יבוא.

רוב השיחות לא היו כמו פעם וזה כואב קצת ואולי הן גם לא יהיו כמו פעם, אבל הכל בסדר. אני אנסה לעבוד על זה..

עדיין קשה לי אבל אני שולח קורות חיים בראבק ומנסה להרים את עצמי.

קשה לי עם הלבד, אני מקווה שאולי אני אצליח למצוא עם מי לדבר כאן.

עד אז, אני מקווה שאני אשן הלילה, חסר לי שעות שינה סדירות, או שעות שינה באופן כללי.

לילה טוב, במיוחד לך. אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב.