שוב להתעורר בחמש, מצליל לא נעים של אזעקה. הפעם זה היה בלתי צפוי, הכל היה רגוע. אמנם היה איזה רעיון קטנטן, שבגלל האירועים באילת זה יגיע גם אלינו, שוב, ועדיין, זה לא היה צפוי.
אז קמנו מהר, והתחלנו לרוץ בבית, כשבראש צורח ''צאו כבר, תצאו!" וקול יותר הגיוני אומר שאין לאן. אני גרה בבנייני הרכבת הישנים, המקלט נעול על מנעול חזק, ואם פותחים מגלים בפנים רק בית כנסת. הם הסוו מקלט יחיד של 4 בניינים, בכל בניין 4-5 כניסות, הם הסוו אותו לבית כנסת. אין יותר מקלט. הבניינים מתנדנדים מקול הד קטן.
במרגלות הראש שלנו צועק קול אחר, זרקי על עצמך משהו, את רק בהלבשה תחתונה, הרגע התעוררת!
אז לוקחים מה שתופסים בדרך, החיות ננטשות מאחור.
ולמטה, בין הקומה הראשונה לשניה, כל הדיירים מכווצים יחד בפינה אחת, כולם דורשים שזה ייגמר.
במצב הזה, מוצאים ניחום בלבוש של השכנים, זה מצחיק לדעת עם מה הם ישנים, משהו אינטימי שלעולם לא היו מגלים לנו ככה.
לפחות מעדכנים בחדשות, לא כזה להיט.
10 פצועים מתוכם 2 קשה, עד עכשיו 3 נפילות.