"הבית שלי נמצא בקצה השכונה,ברחוב 40 מספר 12..יש לנו גינה יפה..פרחים.עצים,

אפילו בריכה עם דגי זהב...

אמא שלי היא עקרת בית לתפארת..ואבא שלי מנהל של חברה גדולה.

במטבח יש לנו המון שעונים,שולחן אוכל גדול עם מפה לבנה מעוטרת בפחרים קטנים ואדומים,

אני בן יחיד במשפחה...המשפחה שלנו די מאושרת..אני חושב,

החסירון היחיד שאנחנו לא הרבה ביחד

אבא חוזר מאוחר מהעבודה..ואני לא רואה אותו הרבה,

אך אני יודע שהוא נמצא בבית..כי אני שומע בלילה את הצעקות שלו...,אף פעם לא הבנתי למה

ולמחרת כשאלתי את אמא למה אבא צעק,היא אמרה שלי שחלמתי...אז האמנתי לה,כי היא אמא שלי,ואני אוהב אותה.

יום אחד כשחזרתי מבית הספר,פתחתי את דלת הכניסה..חשבתי שאין אף אחד בבית בגלל שהייתה דממה.

סובבתי את הידית..רגלי נגעה ברצפת הכניסה.

שמתי את התיק בסוף המסדרון ועלתי קומה למטבח,כי לאכול צהריים..כמו שאני כל הזמן עושה.

שמתי את ידי על פי,מה הולך כאן?

אמא שכבה מחוסרת הכרה על השטיח ,אבא עמד בפינה שתק...לא האמין,איך הוא עשה את זה..

רעד עבר בגופי,הרגשתי שהאדמה שואבת אותי למטה...

הבנתי..שהצעקות הן לא חלום,וכשאמא אמרה  לי שחלמתי ,היא אמרה לי כדי שאני לא אפחד...

אבל עכשיו אני מפחד...אבא שלי הוא אלים"

תום.

נכתב בעקבות התופעה של אלימות במשפחה.