אני לא יודע איך להסביר את התחושה המוזרה הזו,לרגע הכל נפלא,ואני הבן אדם הכי מאושר ..וכעבור כמה דקות הכל מתהפך.

מצברי רוח משתנים זה ממש לא כיף,וזה מבלבל,מכעיס,עושה חשק להכנס לתוך ברכת מים עמוקים ופשוט להשאר צמוד לקרעקעית בתקווה שמשהו ישתנה.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד,ואני נחסם-אני לא מצליח להתבטא כמו שאני רוצה,אני שוב שוגה בהזיות  מיותרות חסרות ביסוס.

הכל קרה כל כך מהר-ותאמינו לי,לא הכל משמח כמו שאתם חושבים..אתם יודעים למה אני מתכוון,מי שיודע מבין,כמובן.

הכל כל כך לא משמח,אפילו מה שקורה מעציב -אני לא סופג כל כך הרבה דברים איומים מהאנשים הקרובים אלי ומרגיש שאני חוזר שנתיים אחורה בהרגשה האישית שלי.

אין לי על מי להניח את הראש,אני לא מרגיש בטוח כבר עם אף אחד-אני כותב את זה עם עיינים אדומות מגעגועים לאז.

אני כבר מרגיש שאין לי עם מי לדבר,לשתף,ושהוא יבין.

אני לא כותב רחמים עצמיים,עם התקופה הזו סיימתי כבר מזמן,

אבל גם לי מותר,

להתפרק.