כשאתה נרצח, לפחות אתה לא צריך לשאת את הבושה של פנים מדממות, כאב, בכי ושיניים שבורות. עכשיו כשהוא מעביר לילה נוסף בבית החולים, כל המתנגדים צריכים לשים את עצמם במקומו, ולהבין כמה שפל זה להיות ראש ממשלה שקיבל מכות בעזרת פסלון כנסייה,בעיר הולדתו, במגרש הביתי שלו, כשהיו אמורים להגן עליו מפניהן, הם, המאבטחים שהקיפו אותו. עצוב לו, ועצוב בשבילו.
Violence as a way of achieving racial
justice is both impractical and immoral. I am not unmindful of
the fact that violence often brings about momentary results.
Nations have frequently won their independence in battle. But in
spite of temporary victories, violence never brings permanent
peace. It solves no social problem: it merely creates new and
more complicated ones. Violence is impractical because it is a
descending spiral ending in destruction for all. It is immoral
because it seeks to humiliate the opponent rather than win his
understanding: it seeks to annihilate rather than convert.
Violence is immoral because it thrives on hatred rather than
love. It destroys community and makes brotherhood impossible. It
leaves society in monologue rather than dialogue. Violence ends
up defeating itself. It creates bitterness in the survivors and
brutality in the destroyers.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forward to Death