אם הם קוראים לזה חיים אני קורא לזה חדר, אם הם קוראים לזה קירות אני קורא לזה קבר.

אז לא הייתי כאן שבעה חודשים.

הייתי בטוח שהשביתו את ישראבלוג מאז מהפעם האחרונה שהייתי כאן.

אז בזמן הזה, לא עבדתי.

לא השתנה יותר מדי בחיי הפרטיים מלבד חודש יולי.

חודש יולי, עברתי 2 סדנאות;

הראשונה, סדנת מהות.

השניה, סדנת מקור.

מהות מלמדת אותנו להתמודד עם הסביבה, משהו שאני יודע לעשות היטב אך הסביבה לא מבינה אותי ורק מחפשת לריב איתי.

אנשים שופטים מהר מידי ובאמת שזה חבל.

אפילו ישראבלוג הספיק/ה ללמד אותי שלא כדאי לשפוט אנשים, כאן אנחנו רואים אנשים ששופכים את ליבם, את כאבם, את נפשם.

אך בחוץ? שופטים אותם כאילו אין מחר: "הוא שמן", "היא אנורקסית", "הוא נרקומן", "היא זונה".... והרשימה ארוכה.

רובנו ממהרים לעבור את חיינו במחשבה של "מה חושבים עליי?" ומתנהלים על פי זה בזמן שאף אחד לא חושב עליכם ואתם יודעים מה? אם כבר חשבו עליכם, אז כבר השקיעו בכם אנרגיה, כבר אותו אדם הוציא עליכם אנרגיה.

סדנת מקור לעומת זאת, מלמדת אותנו להתמודד עם עצמנו, עם התחושות שלנו, עם הביטחון העצמי שלנו, עם הכעס שלנו, להבין את הבחירות שלנו כלפי חוץ.

להבין שאנחנו כאן בשבילנו ולא בשביל אף אחד אחר.

עד הסדנא הזאת, מעולם לא שמתי את עצמי במקום הראשון.

בסדנא הזאת למדתי לשים את עצמי במקום הראשון, תיאורתית.

בפועל? בפועל העדפתי להמשיך לעזור ולא לשים את עצמי במקום הראשון, אני לא מעוניין לעזור לעצמי מספיק בשביל זה.

כבר תקופה שאני מחייך יותר מדי? שבוז, אך מחייך, נמצא במן תחושות טובות שכאלה.

רק בשבוע האחרון הדאון חזר, והאמת? התחלתי להרגיש יותר אמיתי עם הדאון הזה ועם העצב.

אם לא אתלבש בצורה מסויימת, לא רוצים אותי שם, אם לא אתנהג בצורה מסויימת, לא ירצו אותי שם, אם לא אהיה כמוהם, לא יקבלו אותי בחברתם.

בתקופה האחרונה הרגשתי כ"כ מזוייף, כ"כ מזוייף שזה פשוט מטפטף, נוזל ממני, נשפך ממני.

ופשוט לקח לי זמן להבין, 

זמן להבין שאני בסדר, 

בסדר כמו שאני, 

אפילו אם העולם לא מוכן לקבל אותי, 

כמו שאני מוכן לקבל את העולם, 

רע ככל שיהיה, 

כי בלי הרוע, 

איך תראו את הטוב והיופי שיש בו? 

פעם נוספת הייתי המלאך, 

בודד הייתי ובודד אשאר, 

♥ ♥♥