השיר שהתנגן ברקע:
אני עובר בכל תמונות הגלריה ויש שם מלא תמונות שצילמתי, מלא שיט שהורדתי..
ויש שם אותנו.
,
עברה מעל חצי שנה, אני לא שוכח.
עברה מעל חצי שנה, אני כבר לא כואב.
עברה מעל חצי שנה, את כבר לא בלב שלי, את כבר לא חלק מהלב הזה.
,
במקרה עברתי בגלריה, במקרה ראיתי את התמונות שלך, שלנו.
את אותן התמונות שכ"כ קשה לי למחוק, את אותם הזיכרונות ממך.
,
זיכרונות של אהבה, של כאב, של חוסר הבנה והכלה.
זיכרונות שחשבתי שיהיה לנו טוב ביחד.
זיכרונות שידעתי לקבל אותך גם כשהיה לך רע.
זיכרונות שלא ידעת להכיל אותי כשהיה לי רע.
זיכרונות שהבטחת לי שתישארי,
זיכרונות שאת לא כמו כולן,
וזיכרון אחד כואב במיוחד,
שמבין כל הזיכרונות הטובים והרעים כאחד, זיכרון מהדהד מפעם לפעם, זיכרון שהפך לסרט נע בתוך הראש,
כל פריים הכי קטן במשפט שלך: "הייתה פעם אחת שלקחתי אותך כמובן מאליו ואני מצטערת על זה"...
,
שם, בנקודה ההיא, מבין שלל נקודות שבהן הורדת אותי, בנקודה הכי כואבת הזאת, הייתי צריך להעיף אותך מהחיים שלי.
ולא הייתי חזק מספיק לעצמי.
לא הייתי חזק מספיק אז
ולא מספיק חזק עכשיו כדי למחוק את כל התמונות שלעולם לא יחזרו.
,
כל התמונות האלה, הן סך הכל זיכרון בתוך הראש שלי, אני לא מרבה להצטלם ועד שבחרתי כן להצטלם זה היה כדי לזכור ולא לשכוח.
,
לשכוח כמה טוב וכמה רע היה לי, כמה יכולתי לצמוח מהכאב הזה ולא להישאר במקום.
,
השורשים שלי כ"כ חזקים,
אבל לצמוח?
אני קשור
אני כבול
אני מכוסה
לא שמש ולא ירח
שום צורה של אור לא רואה אותי
אני עיוור לאהבה
עיוור לחיים
עוד יום עובר
עוד לילה חולף
והזיכרון,
הזיכרון מתערפל, מתאדה, נעלם.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
