לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

אם הם קוראים לזה חיים אני קורא לזה חדר, אם הם קוראים לזה קירות אני קורא לזה קבר.


"...אבל בסופו של דבר, הגורל שלי מת שניה לפני שנולדתי..."
Avatarכינוי: 

בן: 34

ICQ: 0526888822 

תמונה



מצב רוח כרגע:


הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2018

14.7.2018


מעט ארוך, קצר בשבילי ביחס למה שאני רגיל לפרוק.

לא חפירה, אני מקבל את עצמי.


 

 

וחיפשתי במה להיאחז, 

הרגשתי שאני נופל, 

קיבלת אותי לחיקך, 

והתחלתי אט אט להישבר, 

וניסית לשנות אותי, 

כשהבנת שאני לא ניתן לשינוי, 

החלטת ללכת, 

בטענה שאני לא מתאים לך, 

בטענה שאת מרגישה שאת נופלת איתי, 

אך מעולם לא ביקשתי שיתקנו אותי, 

מעולם לא ביקשתי שינסו לשנות אותי, 

בחרת לעזוב, 

ואני עשיתי את הטעות, 

להילחם עלייך, 

בזמן שלא יכולתי להילחם על עצמי, 

אני כבר לא אוהב אותך, 

אהבתי את מי שהיית בשבילי, 

אהבתי את האדם שהיית כשהכרתי אותך, 

אלוהים יודע כמה בכיתי עלייך, 

אלוהים יודע כמה בכיתי על עצמי, 

אלוהים יודע כמה אני ממשיך לבכות על עצמי, 

אלוהים יודע כמה אני ממשיך לבכות על העולם.

,

אני יודע כמה הכאבתי לך, 

את יודעת שאמשיך להצטער יום ולילה,

את יודעת שאני לא לעולם לא אשתנה, 

ואת יודעת למה? 

כי טוב לי ככה, 

אני לא רוצה להשתנות, 

מי שמחפש את השינוי בי - כנראה שמשהו לא בסדר בו.

כמה שלא אהבתי את עצמי, 

אהבתי אותך יותר משאהבת את עצמך, 

כיום אני לומד לאהוב את עצמי, 

לטוב ולרע, בעיקר לרע, 

האם את כבר אוהבת את עצמך?

האם את כבר קיבלת את עצמך?

,

זה מעציב אותי, 

כי את וקודמותייך הבטחתן את אותה הבטחה:

"אני לא אהיה כמו הקודמת", "אני יותר טובה", "אני לא (אהיה) כזאת", "אני אשאר", "הן לא יודעות מה הן הפסידו"....

מילא אני לא מאמין לשבועה, אך להבטחה?

עברתי תהליך ארוך, 

מלא שנאה עצמית, 

מלא התקרבנות, 

והנה היום, 

אני יודע שהרווחתי את עצמי, 

והשתדלתי לא לשקר, 

ולומר את האמת בכל רגע נתון, 

ולהיות תקשורתי, 

ולהיות אמיתי, 

להיות אותו הגבר הרגיש שאני, 

אותו הגבר שמעריץ את האישה שנמצאת לצידו, 

אותו הגבר שלא פוזל לצדדים.

,

מודה אני לכן אקסיות יקרות, 

לימדתן אותי דברים חשובים, 

שאת רוב הדברים שכחתי במודע, 

אך הכל נמצא אי שם בחדרי חדרים בתת מודע, 

מודה לכן אקסיות יקרות, 

למדתי לא לסמוך על כל אישה שתצוץ בחיי, 

להאמין שמישהי רוצה בטובתי?

כן, בטח.

,

המעט שיכולתי לתת לעצמי, 

זה לאהוב את עצמי, 

אהבה ללא גבולות, 

להיות האור בחושך, 

לכל מי שחיפש את הנר הזה, 

ולחלק, 

פשוט לחלק, 

אהבה ללא תנאים, 

אהבה ללא מגבלות, 

אני מושלם ואני לא בא לשפוט, 

אני מושלם ואני לא בא להיות ביקורתי, 

אני מושלם ואני יכול לומר שאני סוף סוף אוהב, 

אוהב את עצמי, 

ללא תנאים, 

ללא גבולות, 

ללא מגבלות.

 


מה שסדנה יכולה לעשות, זה מדהים.

נכתב על ידי , 27/10/2018 00:28  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מלאך בודד 28 ב-1/11/2018 12:21
 



2.9.2018


הדמעות, 
שורפות בעיניים, 
מנסות לזלוג, 
מנסות לצאת, 
מנסות להתפרק,
והן רק שורפות, 
מכאיבות, 
והרגש העצוב הזה, 
לא הולך, 
נשאר, 
רק רוצה לברוח,
רק רוצה להפסיק להרגיש לבד, 
ולא משנה כמה אנשים מסביב, 
ולא משנה כמה חוויות, 
קטנות כגדולות, 
מכאיבות, 
אוהבות, 
יצירתיות, 
בדרך זו או אחרת, 
,
הכל כואב, 
הכל שורף, 
נשאר לבד, 
אוהב מכל הלב
נכתב על ידי , 27/10/2018 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



4.9.2018


השיר שהתנגן ברקע: 

 

 

 

אני עובר בכל תמונות הגלריה ויש שם מלא תמונות שצילמתי, מלא שיט שהורדתי..
ויש שם אותנו.
,
עברה מעל חצי שנה, אני לא שוכח.
עברה מעל חצי שנה, אני כבר לא כואב.
עברה מעל חצי שנה, את כבר לא בלב שלי, את כבר לא חלק מהלב הזה.
,
במקרה עברתי בגלריה, במקרה ראיתי את התמונות שלך, שלנו.
את אותן התמונות שכ"כ קשה לי למחוק, את אותם הזיכרונות ממך.
,
זיכרונות של אהבה, של כאב, של חוסר הבנה והכלה.
זיכרונות שחשבתי שיהיה לנו טוב ביחד.
זיכרונות שידעתי לקבל אותך גם כשהיה לך רע.
זיכרונות שלא ידעת להכיל אותי כשהיה לי רע.
זיכרונות שהבטחת לי שתישארי, 
זיכרונות שאת לא כמו כולן, 
וזיכרון אחד כואב במיוחד, 
שמבין כל הזיכרונות הטובים והרעים כאחד, זיכרון מהדהד מפעם לפעם, זיכרון שהפך לסרט נע בתוך הראש, 
כל פריים הכי קטן במשפט שלך: "הייתה פעם אחת שלקחתי אותך כמובן מאליו ואני מצטערת על זה"...
,
שם, בנקודה ההיא, מבין שלל נקודות שבהן הורדת אותי, בנקודה הכי כואבת הזאת, הייתי צריך להעיף אותך מהחיים שלי.
ולא הייתי חזק מספיק לעצמי.
לא הייתי חזק מספיק אז
ולא מספיק חזק עכשיו כדי למחוק את כל התמונות שלעולם לא יחזרו.
,
כל התמונות האלה, הן סך הכל זיכרון בתוך הראש שלי, אני לא מרבה להצטלם ועד שבחרתי כן להצטלם זה היה כדי לזכור ולא לשכוח.
,
לשכוח כמה טוב וכמה רע היה לי, כמה יכולתי לצמוח מהכאב הזה ולא להישאר במקום.
,
השורשים שלי כ"כ חזקים, 
אבל לצמוח? 
אני קשור
אני כבול
אני מכוסה
לא שמש ולא ירח
שום צורה של אור לא רואה אותי
אני עיוור לאהבה
עיוור לחיים
עוד יום עובר
עוד לילה חולף
והזיכרון, 
הזיכרון מתערפל, מתאדה, נעלם.

 

נכתב על ידי , 26/10/2018 22:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

38,514
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלאך בודד 29 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלאך בודד 29 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)