"כל המאמין שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה, מעולם לא ניסה לכתוב את ספר הזיכרונות שלו." - הזקן

בכל זאת הישג לא פשוט, בשנים שמישהו ומשהו "אשכרה" עבדו כאן, והיה מישהו שבכה מסביב לשעון שמחפשים מתכנת שיעבוד בבוטנים

(כברוב האתרים הישראלים, הבעיה היא שאין כסף להעסיק מתכנת לכל הרעיונות, גם אם יש תנועת גולשים היא לא מביאה תקציב איתה)

היה חוק שעבד די אוטומטית. אם אתה לא תכתוב כלום למשך 3 חודשים הבלוג יסגר. שלי נסגר פעם אחת כשעוד לא היה בלוג האתר לבכות בו

בתגובות, אלא רק איזה פורום תמיכיה של נענע. ירוק ומגעיל. כתבתי שם שהייתי בחו"ל ושחזרו לי בהצלחה כי נכנסתי בזמן ולא שנה לאחר המחיקה.

אז כל השנים האלו והתמדתי יפה. לא סגרו לי. מגיע לי תעודת דוקטורט של האינטרנט...אם לא פרופסורה.

בתגובה לרשומה הקודמת, כותבת הדיון כמצוי בימינו נבהלה מעצמה וסגרה את הבלוך שלה לאחר שעלתה לראשי כנראה. ככה שנשארה רק רשומת תגובה 

ללא הדיון בו שאלה גברים מה הם מחפשים בנשים. יש לציין רק שאת נק' הציון הזאת אני חוגג במערכת יחסים למרות שכתבתי את הרשומה.

וכמובן שבמקביל בסתר אני עדין שחוט מבפנים ומאוהב במישהי שכבר לא עימנו. ולא בשבילנו.

ולנושא עצמו, כי אמרתי שאפליץ רשומה לכבוד יום ההולדת ללידת ישרא בלוך, שכמובן היה מאורע לידה בקול תרועה אדיר כמעט כמו פוק לאחר

שלושה ימים עם הבת זוג. ברגע שהדלת נסגרה כשחזרתי הביתה לאחר שהקפצתי אותה מכאן...משחרר 3 ימים של התאפקות. ככה קולנית היתה לידתו של ישרא בלוך. אני רק אנצל נק' זו לכבוד נק' מעניינת שעליתי עליה באישון לילה זה. האמריקאים, הם אומה שמרנית מאוד בין LA לNY. יש להם צבא והערכה לנשק, והערסים שלהם זה רדנקים נוצרים, שמרנים שאוהבים נשק ולהגן על ארצם על ידי הקרבה עצמית כמו מתאבדים רק שזה הרבה יותר קדוש ונעלה

לרוץ למסור חייך למען מולדת ומכוערים ברחוב שלא ביקשו זאת. אצלם לא כל חיילים. כבר אין מאז שנות השישים גיוס חובה. מי שמתגייס עושה זאת כי צריך לדעתו, כי הוא רוצה מרוב שעמום ורצון לאקשן, או מימון לימודים, או קריירה ומקצוע. כן להתגייס לצבא יכול להיות מקצוע אם לא מדובר בישראל.

בכל מקרה בגלל זה שכאן אנחנו מאוד משועממים מלראות חיילים בכל חור ובכל אספקט של חיינו והכפיה עלינו לחיות בישראל מיליטנטית זה לא מענין

את הציבור הרחב שהמסלול הבנאלי הוא להתגייס כטירון+קשרים לנחות בסיירת מטכ"ל המהוללת ולעבור תפקיד פיקוד וקצונה שונים והופ! לקפוץ לפוליטיקה ולסיים כמנהיג המדינה! ככה זה במדינה מיליטנטית. עכשיו הדבר המגניב הוא שאנו לא אכפת לנו מכך, כי זה כבר טבול בכל חלק בחיינו. הצבא. המעבר הישיר לפוליטיקה. מגיבורים מהוללים להנהגה.

והאמריקאים כל כך מוקדשים להילול המוות והגבורה של אלו שכן בחרו אצלם ללכת לצבא. שהם אולי לא שמים לב שמאז חיסול בן לאדן יש מקום להשוואה! כן כן! לאחרונה יצא סרט טראש אקשן שמכליל הצלבה בין שני הז'נארים הכי תופסים בימינו. שם הסרט: אריות הים נגד זומבים.

היציאה של אריות הים המאוד שושואיסטים מאז חיסול בן לאדן בעוד ועוד ספרים, נאומים, סרטים, ריאליטי, טלוזיה, אושיות אינטרנט...

זה שלנו! רק אצלם. הם הופכים להיות סיירת המטכל של האמריקאים. אצלם כבר היה נשיא כוכב קולנוע וכוכב קולנוע מושל. הם לא יודעים

לעשות הפרדה בין הערצה עיוורת להנהגה מושכלת, הם יבחרו במי שהם מעריצים, מתים שיחתום להם גם לסרט וגם לנשיאות.

ברגע שקולטים שזה קורה אצלם עכשיו, הרבה יותר קל וברור להבין את הטירוף באמריקה עם הטרור הביתי והעולמי שהם לוקחים נורא ללב

ובשבילם הטירוף של לבחור בטראמפ נראה יותר ויותר שפוי. זה כמו המטומטמים שלנו שאומרים ביבי הוא חרא משוגע, אבל הוא כל מה שנשאר

מעידן שפוי של מנהיגים ולא עכברים, כמו שרון, פרס, רבין ברק ושאר אנשים שאולי היו מטומטמים בהנהגה, אבל כיבדנו אותם כמנהיגים, כי אנו עיורים

מסונוורים מהילת המטכליסט והגנרל. והאמריקאים מפחדים וזועמים בו זמנית על עלית הטרור שמוחתם עליו בכל מקום "איסלאם, איסלאם רוצים להרוג את הנוצרים". הם בחרו באובמה כי היה ההפך מבוש והם שנאו את בוש כמו אובמה והאשימו אותו בהכל. ועדין בחרו בבוש פעמיים. ועכשיו באובמה פעמיים והם שונאים אותו ויבחרו בביבי שלהם. טראמפ המשוגע הקיצוני ימני שאין להם לדעת מה יעשה, אך כבר ראינו למה מסוגל כביבי, חיסל כל יריביו.

פותח פה ללא חשבון, אישה עם דם חם. דיקטטור מערבי.דביל מדופלם. אריות הים כבר הפכולהיות מושא הערצתם של האמריקאים, כעת הם הוכתרו כהסיירת מטכ"ל שלהם. אין להם בעיה לבחור אותם כמנהיגים, הם כבר ממלאים כנסים בכל סיפור ונושא בו יבחרו ומותר להם לקחת חלק. הם חצו את הקוים משדה הקרב לאולם הקולנוע וכעת לעולם העסקים וההנהגה. כמו לוחמי מטכל האלמוניים שכל ילד מהקיבוץ מכיר ויודע איפה הם כשהם בצבא ולא בקיבוץ. אל תשכחו איפה קראתם את זה קודם, אל תשכחו כשטראמפ יבחר ולא יחתום כמו פוטין על שום מסמך. יתמתן בדקה. לא יפיל אף פצצה.

הוא יעשה דברים יותר משוגעים, כלפי אלו שבחרו בו. וימשיך לקצץ ולהעמיס מיסים עליהם. הוא לא יבנה אף חומה, שום דולר לא ילך לאף נושא קיצוני בו כולם מתים שהוא יטפל. יקח שנתים שלוש עד שהוא יעשה משהו גדול מספיק כדי שיזכרו לו את זה לטוב או לרע. כמה עוד אריות ים נכיר עד אז?

בקולנוע? בסיפורת? בטלוזיה? האם ישרא בלוך יהיה קיים עדיין כדי לספר על כך? האם יהיה לי בלוך עדיין בו?

והקווים כשבן אדם אמיתי עומד מולכם. או בכותרת הקצרה התשובה שלי לעצמי ולשכנה מ862396

בhttp://israblog.co.il/blogread.asp?blog=862396&blogcode=14821452.

ציוד לטיול בדרך החיים:

ציוד אישי:

1. .כנה.


2. נאמנה.


3. אמהית/ביתית (נותנת תחושה של בית כשבאים. או שוהים ביחד. דהינו בחורה להפגיש עם ההורים, עם ראש על
   הכתפיים, יודעת לבשל, לנקות ולכבס...לעצמה! לא גרה אצל ההורים צמודה אליהם ולארנק שלהם.
   בלי רשיון נהיגה בגיל 30. לא מישהי של
   אייפונים, מותגים ולצאת רק בשביל לצאת כל הזמן ובשביל התמונות והלייקים. נכנסת
   לבגד ים כי אוהבת מים וכנל לא בשביל הצומי.

4.רוחנית.

6.אוהבת ילדים, טבע ובעלי חיים.

7.אוהבת לטייל.

8.לא בזוגיות עם הסמארטפון שלה.

9.מסורה, למשפחה, חברים, לבן זוג, לדברים שחשובים לה בחיים (שזה שוב, לא הסמארטפון שלה).

10.מישהי טובת לב, שכפותחת את הפה ואתה  מתאהב.

11. חיוך-חיוך! אנשים נמשכים לאנשים מאושרים גם אם הם כמוהם וגם
אם בדיכי.

ציוד יום:

1. נמוכה, רזה וצעירה ממני. ככה הן אוהבות את זה וזה מסתדר יותר טוב
   בברירת מחדל מבחינתן.


2. מראה שאני אוהב (עיניים בהירות, שיער כהה).


3. עדיפות למישהי מישוב קטן, זאת מנטליות אחרת ולפעמים ערכית יותר.
   וכמוני הן גם ישאפו להגיע בסופו של דבר בחזרה למגורים ומשפחה בישוב קטן.


4. בעלת רשיון נהיגה.


5. שלא תעשן כלום.


6. אם היא תצחק ממני זה בסדר ונפוץ, לרוב אני עובד עד למצב שכולם
   צוחקים מהשטויות שלי. אם היא תקרע אותי מצחוק זה כבר עילה לקנות טבעת.


7. יהודיה.

ציוד לילה:

1. שלא יהיה לה אישיוז עם מין (פגיעה מינית, בעיה חמורה עם הגוף
   שלה) או מין אוראלי (לי או לה) או אנאלי ( 8-| לה), או טרלללי...


2. שתהיה שותפית לחקר הדדי פיזי. מין זה ביטוי פיזי לאהבה. זה חלק מהקשר וחייבים לשמור על תשוקה ולהבה
   דרך למידה אחד של השניה, ותמיד לגוון ולצאת מהקווים.


3. שלא תהיה בתולה. ולא תהיה ילדה בגיל.


4. שלא יהיה לה אישיוז עם להתכרבל. אם עושה לה שינה טובה להרדם על
   החזה על הצד של הלב או דרישות אחרות אני מוכן לנסות., אבל שתקבל בהבנה שנדיר שאני
   נרדם בחיבוק.


5. שלא תתפלץ ולא תדע איך לתפקד עם רומנטיקה. יופי את אישה ועצמאית
   ועשית צבא... עדיין לא נורא אם יפתחו לך דלת, פרחים בשישי. או תהי זאת שלובשת את
   החצאית בבית מדי פעם.

ציוד נוסף:

1. רקדה בצעירותה, או תרצה ברצינות לנסות איתי יוגה או לצאת לרקוד
   לעיתים. משהו של תנועה עם הגוף קבוע.


2. שלא יהיה לה קשה עם זה שאני גם ספורטאי בנוסף לזה שאני גיבור על בסיס קריאה בשעות מוזרות.


3. בלי אלרגיות, אסטמה.

ציוד נספח:

• נמשים
  על האף


• יודעת
  אנגלית ברמה טובה יחסית לישראלים של היום.


• במקור
  מארץ אחרת.


• בלי
  אנטי לכלבים, או חתולים.


• מבינה
  שהסכם ממון זה יותר רומנטי.


• טבעית.
  בלי איפור. בלי הופעה מפוצצת כמו רוסיה שיורדת למכולת כמו שהיא יוצאת לחתונה (שלה),
  בלי ציפורניים מודבקות, בלי עגילים שלא יורדים מהאוזן גם בשינה.


• גומיה
  על היד.


• יודעת
  שלשים גופית סבא וג'ינס פשוט זה יותר סקסי מכל בגד מותג מפוצץ מהונדס יתר על
  המידה.


• התאהבה
   ואהבה באמת בעבר, ויודעת לשחזר את זה שוב.

אני חושב שעדיף שלא היה קורה ביננו כלום, לא אז ולא הקשר שעכשיו נגמר וזה כבר תכף חצי שנה העכשיו הזה. מסכנה שנפרדה ושברה לעצמה את הלב, כל פיפס כתבה מילה לעולם לא התקשרה, ועוד התפלאה כשבטקסט יותר קל גם לה מנופת צופים להפוך ולהוציא דברים חמוצים. ושנשבר לה הלב, מלדבר. זה בא ביחד, עם לא להגיד סליחה כלל.

ולא לקחת אחריות על מעשים של גועל. ועם כמה שלא בא לה... על כל הבנות שעכשיו
ישבר או יחמץ בקרבן משהו, כי לא לנשים לוקח יותר זמן בימינו להתגבר. מדעית זה לגברים. וכל הנשים האלו שמשום רוצות. כשאני בזוגיות,

ואתה יוצא החוצה ומתהלך בתחושת שליחות שיש מישהי שמחכה, הן מריחות את זה ומביטות. ומשום מה גם כשאתה לבד, מדמם ומשאיר אחרי שבילי
ביאוס, והן רוצות. המספרים עולים, הקטל ממשיך. מרגיש כמו תאונה ממשיך להתנהג רגיל, אולי זה השעון הביולוגי, אולי זה האתגר, אולי זאת

תחושת חיות אדירה של רגש, שהן חושבות שיוכלו לקפוץ עליה לשים אוכף לשייך ולומר שכל האהבה הזאת משויכת להן עכשיו.

אבל עכשיו הן נחמצות. מנסה וטועם ונשאר ומחזר ומנסה אבל בסוף יודע וכולן יודעות. הן לא היא, הן לא חצי אפילו.
כמו שביל קליפות תפוזים. קילפתי השקעתי טעמתי, אמרתי מראש המצב כרגע שבור מבפנים, לא מתקתק, מאחר לכל מקום. מתעורר פעמים ביום.

בשעות הלא נכונות. עייף כל הזמן. משקיע מנסה, רק עטיפה. אתן לא היא. היא לא עצמה גם יותר. משהו בה החמיץ ומסריח. מלב שנחנק על ידי מוח

שעל כל דבר ישר יקפוץ ויגיב "אחד שיודע". קחי אחריות שקית וכפפות, ונקי את שביל קליפות התפוזינות. תדברי ותתנצלי אולי בפניהן.

ותגידי להן שנשבר לך הלב מהן. אבל אין לך שייכות ובעלות על מי שזרקת, ועוד אמרת לו שאת לא חייבת לו כלום. קיץ קריר ושפוי.  

גם כשזקנים יש פעמים ראשונות, והן לא איתך יותר. כמו פעם ראשונה לחיות לפי חוקי הג'ונגל ולשכב בפעם השלישית. 

בהחלט קיימות בחורות שבימי הזוהר והפעילות כאן, בשיא התקופות כשעקבתי, אני והחוק החשבנו אותן ילדות קטינות שבוכות על אהבה נכזבת

לאיזה ערסון עם פה גדול מהכיתה, וכיום הן כבר גרושות ממורמרות שלא הושט להן קונדום בזמן. כועסות על הגרוש, עדין חולמות על אהבה

אבל ביותר מחוספס. ומכורות לצומי ברשת מהתמונות עם הילד שלהן מצד אחד, ומנסות להסתירו מהגברים כשהן מנסות להכירם ברשת.

מה שנורא הוא שבכל השנים, די זלזלתי בפורמט שבנות בעיקר (והרוב כאן נשי), כותבות על בחורים. וכשהלב כואב זה נשמע כה לא הגיוני

שהמוח חייב לזלזל. ורק עכשיו אני הגעתי למצב הזה. כדי שאנשים במרחבי וקרוביי לא יתאבדו מדכאון מדבק עקב הנסיון לשאול מה נשמע.

זה עדיין נראה לי פחות מקדם ממה שאני עושה במציאות עבורי ועתידי.

נראה לי מאוד לא פייר לקטר, כשיש אנשים שהם 4-5 שנים אחרי ועדיין בוכים ולא התבגרו (בעולם, לא רק כאן) מהקשר שהכאיב. עד המקרה של הבריטית שהתאבדה אחרי סטוץ עם האקס שכ5-6 שנים לא התגברה עדין עליו. ואני נזרקתי מחדש בכל פגישה מחודשת לאחר מכן, אך בדרך קסם נאספתי לסוג של קשר חדש. כמו הסיפור הקצר של אתגר קרת נדמה לי, על ההוא שמפנטז על ילדי השכנים ונישואין לשכנה אחרת, מבקש שלא יפריעו לו

על החיים שהוא חולם, בזמן שיש לו משפחה כבר בבית.

הדבר שהכי פגע בי היא שכל הזמן דיברה על הקטע הפיזי, נראה לי כרגיל עם אהבות לשעבר, אני זה שנשכב על הגדר. מקשיב לצלקות ליבן,

עובר דרך חתחתים איתן תוך כדי שהלב פתוח, ומאוהב הדדית. וגם התאבון והטעם והיכולות המיניות שלהן משתפרות ועולות, ואז זה נגמר.

וכל הבאים אחרי דורכים עלי במקום להחתך מגדר התיל. נראה לי שכמה שהיא בן אדם טוב, עם כל הגעגועים הפיזיים אלי שהיא היתה יותר מדי 

באגו לומר ולהעלות...היא עכשיו הולכת להפגע, לפגוע ולנסות לזמבר את האנשים הכי לא נכונים לה בעיר. וחבל לי שהיא גם דורכת עלי בדרך

ועוד מצפה שאני אהיה מחויב חודשים אחרי שזרקה, ואחזיק לה את המגבונים ואשים משהו מתחת לרגלי המיטה החורקת.

כמה שהיא מבקרת וחושבת ומחשבת פגיעותיה. היא זאת שמההתחלה לא ניתן היה לסמוך על דבריה לאחר הפרידה, ואני לא משנה

כמה תשקר על מי אני וכמה תשנא, תמיד  באמת ללא תנאי יאהב אותה. 

איזה מישהו נתן פה כותרת לא מזמן: הלב עולה על גדותיו

בד"כ זה משהו רע אגב, בשביל הלב. כשאנו מאוהבים, ומרגישים אנשים טובים עם עצמנו ועם אחרים ואיתה...

הלב מרגיש קל. מלא, פועם חזק, גדוש, אבל קל מאויר והליום.

גאות ושפל תלויים במשהו כמו הירח, כח משיכה, מצב החסה בשטחים.

ובלב, הגאות מפוצצת. אתה לבד, מתפוצץ הלב. היא נתנה פיפס, אתה מתפוצץ. היא מכאיבה, אתה מתפוצץ משפל בלב. עבר שבוע, אתה מתפוצץ.

היא כואבת, אתה מתפוצץ. היא מצפצפת עליך, אתה מתפוצץ. היא סוף סוף אומרת משהו על ואם לסבתא היו גלגלים אולי היינו חוזרים, כמובן

רק כשזה חסר סיכוי מבחינתה, אתה מתפוצץ מגאות הלב אליה. היא לא תבין מעבר לכאבה ולא הרגישה חייבת אף פעם, כי היא זאת שפוצצה לך

את הלב מלכתחילה בחוסר אכפתיות. היא בן אדם טוב בכלליות, והיא כל כך רעה אליך עם ובלי כוונה, ומבחינתה, שתתפוצץ.