אנשים הפסיקו לקרוא, להגיב, להיות אנושיים, לדווח על אימואים מסכנים שמחוסר צומי מאבדים להתאבד, שמנות שנהיו אנורקטיות ומאיימות להעלם, בחורות הפסיקו להפגש עם זרים או להגיב לחרמנים למייל, חרמנים מוצלחים שהתאדרו לכתוב רק על מעלליהם הפסיקו לקבל סגידה ובקשות "בתק אותי" למייל, אושיות רשת הפסיקו להווצר כאן, הכל נהיה יותר מדי מהיר, אנשים סגרו את הדלת על כתיבה שמזמינה אחרים אל חייהם, יריב מכר את העסק וכל האחרים היו סתם שזכו לחתום "ההנהלה", נענע ניסתה להפטר ואמרה שזה קשר סבוך ובסוף ערוץ 10 החליט שאין לו זין להיות תפרן יותר, ביבי החליט להפטר מהטלוזיה ואני הפסקתי לצפות בה עוד לפני כולם, נשארתי עם הספרים והמחשב. כמו כולם אחרטט לסיכום שוב על עצמי ולא על כולם...
לא השכלתי או ניסיתי מספיק ליצור כאן אינטרקציה מעבר בכל שנותיי. הדבר הלא מוצלח הזה (מונה הכניסות יעיד) הוא הדבר שהתמדתי בו הכי הרבה בחיי לדעתי. הבלוג הראשון כמובן היה הכי מוצלח אבל לאחר שניסיתי את האתר ושכחתי לאחר פרסום 1 את הפרטים הוא נעלם לנצח. כאן את הכשל הזה הייתי צריך לשחזר כשנמחק כשהייתי בחו"ל לדעתי. עשיתי כאן את חמש השניות שלי כסלב כמה פעמים, בתחילה בשימוש בשם game over שנורא אהבתי וחיכיתי בסבלנות שסלב ישן נושן כאן יעלם והכינוי יתפנה (פעם דברים עבדו אחרת). בעצם הייתי טעות במספר אבל כנראה שנשארו בגללי. לאחר מכן בזכות הצילומים, וגם כמה פעמים בזכות הכתיבה.
מודה להוריי סבי וסבתי וסברי מרנן, לחיים יחי המת, ישראבלוג-זומבי החדש, תלוי בארכיון כמו שלד אנושי מפלסטיק בתיכון. אף אחד ממנו לא ילמד אבל מדי פעם איזה פושטק ינסה לנצל אותו לאיזו גחמה או גיחוך, להסתכל איך היינו פעם. כשעוד הרגשנו, והיה זמן לעצור לנשום להגיד איזה מסריח כאן, להסתכל בעיניים, להתאהב רק בכתיבה של מישהו או להגיד וואללה נשמע בדיוק כמו השכנה ממעלה אולי זאת היא, ולעקוב עד שמתבדים. לצחוק בקול אל תוך הלילה.
עכשיו הגיע זמן מחזור ישראבלוך הזקנים האחרונים ששרדו להמשיך הלאה, כרגיל לעבוד ללמוד או לגדל ילדים או נכדים או למות בשקט. שונא אתכם הילדים של פעם שהייתם קטנים יותר כאן והייתם מציקים יותר, עכשיו אתם כותבים שהייתם כאן שנים ואיזה עצוב שנסגר,
ומתגלה לפי פוסט לפני שרק לפני שניה השתחררתם מצה"ל ואתן בנות כמובן, אז אתן רוב הסיכויים בנות עשרים וחצי שפריץ זרע של גמירה מוקדמת. לא, אתן לא גדלתן כאן. אתן עדיין גדלות, מקווה שעם השחרור התחת לפחות יפסיק לגדול למען
בחורי ישראל. גם אם כתבתן כאן ב2004 הייתן מעצבנות ולא משהו-משהו. ותמיד תזכרו שאני חותך סלט טוב יותר, מצלם טוב יותר, גרוע יותר בפוטושופ כי התמונה עצמה יצאה בסדר. הילדים אוהבים אותי יותר, החיות שלכן באות אליי במקום אליכן, ושאתן לבד כי אתן במערכת יחסים עם הסלולר שלכן שגם הוא כמו האוננות הורבלית כאן, תמיד מוחזק אצלכן כמו יד ימין. לסיום, אתן לא גומרות יותר טוב מהדגדגן או יותר בקלות ממנו, כי ככה זה אצלכן או אצל נשים. אלא כי ככה התחלתן לגמור, כשהתחלתן לעשות ביד.
תשארו עם ראש פתוח ואיברים טובים יבואו. אל תתאפרו, תסתכלו למישהו בעיניים ותבקשו ממנו שיצלם, סלפי זה רפש. לנסות להיות סקס והעיר הגדולה עם בגדי קסטרו ודיזינגוף ברקע זה עצוב שזאת שאיפת חייכן. תתלבשו נשי, תהיו שמחות ותחייכו טבעי אנחנו רק רוצים מישהי טובה שהיופי מבפנים בלי פלסטיק מבחוץ ומבפנים. ותהיו יותר יפות, אם אתן יותר יפות כמו שאתן רוצות להיות, אתן יותר בטוחות בעצמכן ואנחנו יותר רוצים להיות אתכן. תרזו, תסתכלו על נשות אירופה ותבינו שאין תירוצים. לא צבא, לא ללדת ילדים, או תואר. תרזו או שתמצאו מישהו שסבבה עם זה. גם כשאתן רזות כמו שהייתן רוצות אתן מרגישות יותר נחשקות. אם אתן בנות 24+ גרות לבד ומאמצות כלב גדול זכר, כושיליראבק אל תתנו לו שם של בחור כמו "מייק", "טוני" כמו הטלפון זה נראה כאילו אתן תוקעות עצמכן עוד יותר בכח לבד אבל עם כלב. תנו לו שם של כלב ותשאירו מקום לבחור בחיים, שגם כמו כלב לפעמים אנחנו אוהבים כשקוראות לנו ומכשכשים לקראתכן בזנב.
לסיכום שוב חפרתי והצעירים לא קוראים, מצטער אני זקן, מסביבי כולם עם הראש בביצים או ביציות במסכים ורק כאן אני יכול סוף סוף לדבר. לזקנים טיפ כשהילדים בגיל ההתפגרות- תאמצו כלב, שמישהו אחד לפחות בבית יהיה שמח כשאתם נכנסים.
בקשר אליי שוב אסכם...אני כבר מלאן שנים מחוץ לבית האם, פוגש אנשים בגילי שמעולם לא גרו מחוץ לבית. עידן ה"נדלן נהיה יקר כאן" פגש אותם והם סגרו עליו הדלת, הם עדיין גרים עם אמא, חוסכים לבית משלהם. עם תואר, עבודה, ורכב לפעמים. אני אומר לכם בהצלחה! אולי הייתי צריך גם. אבל עדיין אנשי הדור הישן מסתכלים עליכם ברחמים שאחרי הצבא נשארתם ילדים וחיילים של ההורים. בית ורכב בישראל מעטים קונים לבד, הרוב פשוט נולדו להורים עשירים. תהיו טובים ויהיה לכם טוב. ציני זה נחשב שנון ואינטל' אבל זה רעל לנשמה. תצאו לפעמים לטבע ותשאירו את הטלפון כבוי.
אל תתקשרו אל הבן זוג על הבוקר, לא בבוקר! כל הבחורות שרוצות בחורים טובים, תפסיקו להגיד כן למניאקים שמזיינים חרא זורקים אתכן כמו חרא ואחר כך נותנים כיפים לחברים החראות שלהם על הסיבוב שהם רכבו עליכן. ותבינו שהטובים עסוקים, בהגשמה עצמית, עשיה חברתית, פעילות ערכית עם ערך מוסף ושאין לנו זמן לבזבז על בחורות שרוצות בחורים טובים, שיתנו, יבואו, יעשו מה שהם מבטיחים, ישלמו ויביאו פרחים ומתנו אבל לא רוצות לתת או לא יודעות להעיד אותו דבר על עצמן. שהן יודעות לתת הרגשה של בית בדקה, לצעוק עליך להוריד נעליים, לתת לך נעלי בית, מגבת, שיהיה ריח של משהו ברמה יותר מורכבת מטוסט, חביתה, פסטה או מנה חמה מתבשל ברקע. להראות לנו שאתן יודעות לגדל חיים עוד לפני הילדים, יש לכן עציץ בריא, כלב שמח עם שם של כלב (דירבאלק! אם קוראים לו רובין אני שם נעליים, מפליץ בסלון והולך) ושליד המיטה אין מקום להוריד איזה תוספות שיער, עדשות צבע, או חזיית פושאפ. זהו גיליתי לכן את משמעות החיים, אנחנו רוצים אתכן נשיות יותר, שוות יותר, ושהנתינה תהייה הדדית. אתן יכולות
לזרוק את קברי הצדיקים, מגזין לאישה ואת העצות של החברה השרמוטה שיודעת להשיג בנים אבל גם לזרוק אותן בקצב.
ובקשר אליי, אני עדיין נראה כמו לפני 10 שנים, קצת יותר משקל אבל הוא הלך למקומות הנכונים. אני עוסק עדיין בספורט איכשהוא עם כל ההייטק והאקדמיה. אני אוכל בריא יותר אבל בגללי ולא בגלל סרטון אפרוחים או כי אני אתאיסט אבוד שחושב שטבעונות זה להחזיר בתשובה החדש. אני חילוני, אחד שיודע. אחד שזוכר. אני עדיין חי, רק עכשיו מכיר הרבה יותר אנשים וחברים מתים. מקיץ 2006 ראיתי איך נשבר לכל עם ישראל מכל שכנינו. שלא תעזו לעולם להגיד יותר בחו"ל שאנחנו יותר טובים מהם ולצטט את גולדה שיהיה שלום כשהם יאהבו את ילדיהם יותר מששונאים אותנו. להזכירכם כבר היו יהודים טובים ששרפו תינוקות וילדים רק בגלל שהם ערבים מוסלמים ושיש מוסלמים שהיו בעזה ב2014 על מדי צה"ל. וזה יותר ממה שרובנו עשינו. יש כאן עם שלם שעשה מגלעד שליט סלב ועכשיו אתם מנקים את הטוסיק עם נייר טואלט שיותר חשוב לכם ממה גלעד שליט עושה עכשיו.
יש כאן דור שלם של בחורים מאלו מעליי שכבר היו בסדיר בלבנון 2 ועד קצת מתחתיי שכבר היו בכמה מלחמות או מבצעים וקיבלו אצבע בתחת מבנות זוג לשעבר, מהמדינה, מהאקדמיה ומכל העולם על זה. דרוזים משוחררים צעירים ממני קונים בתים בשכונה לחיילים משוחררים. כל הילדים רוצים להשתמט, או להיות בשייטת מטכ"ל. לא אכפת לי שלמפגרים שהבהילו ילד קטן ממשפחתי יש הורים והם בעצמם רק ילדים, אם אי פעם אראה אותם (בלי תחפושת הליצן) אני אבעט בהם מספיק חזק לוודא שהם סוף השושלת ולא יהיו בועד הורים.
סיימתי את הnight ramble, ישראבלוך סיים לגסוס. אפילו הפשרתי את כל המנויים (מצטער, הייתם חלק מאוסף אישי של מוקפאים). לא יהיה לזה המשך, אני כבר הוצאתי ספר, אתם כבר מזמן לא מגיבים כ"כ בישרא או בכלל. גג עושים לייק לתמונה שכתוב בה אוסף מילים של משפט חזק, ובמקס מכורים לווצאפ. מעולם לא הייתם תולעי ספרים. לעוד תובנותיי וממצאיי מחקר הזוגיות והמין השני תחטטו כאן.
היו שלום ותודה על הטופואים. ליצירת קשר....אנא ערף...
פעם הוא נראה כך:
וכיום הוא עדיין נראה כך.
אולי קצת ככה:
הבלוג מזמר לו בעוד הוא האחרון שמכבה על עצמו האור בלועזית:
ולאלו שתרגום גוגל כבר הרס להם האנגלית:
שבו הבנים, שב השבוי, הבלוגרים הפסיקו לשוב לבלוג, לכלב יש שם של כלב, מקסימום "מקס". ארה"ב כיבתה האור גם באפגניסטן וישראבלוך מפסיק לחרחר. טוב למות על החרב מלחיות על הברכיים.
שני חיילי נחל ג'ובניקים ברכבת מתווכחים באידיאולוגיה בוערת קולנית אבל נשמעים נורא נשיים.
בספסל המקביל אלי ברכבת, על האנשים שלא רוצים לבוא לגרעין או כי הם לא רוצים להיות עם האנשים בגרעין. ועם שני זכרים מעצבנות! שכאלו
אני מבין בהחלט מדוע. קם לרדת אחרי שלא השנ"צתי בגלל קיטוריהם. נעמד ואומר גרעין-גרעין, גרעין-גרעין... מפנה יד לאחד ועובר אל השני תוך כדי שאני אומר כוסעֳמק וכוסאֵמק. אגודל לחזה: מכינה קדם צבאית. יורד בלי לחכות לתגובה ומאחורי ישקוט הקרון לסיפוק הציבור העייף הרחב.
בהחלט קיימות בחורות שבימי הזוהר והפעילות כאן, בשיא התקופות כשעקבתי, אני והחוק החשבנו אותן ילדות קטינות שבוכות על אהבה נכזבת
לאיזה ערסון עם פה גדול מהכיתה, וכיום הן כבר גרושות ממורמרות שלא הושט להן קונדום בזמן. כועסות על הגרוש, עדין חולמות על אהבה
אבל ביותר מחוספס. ומכורות לצומי ברשת מהתמונות עם הילד שלהן מצד אחד, ומנסות להסתירו מהגברים כשהן מנסות להכירם ברשת.
מה שנורא הוא שבכל השנים, די זלזלתי בפורמט שבנות בעיקר (והרוב כאן נשי), כותבות על בחורים. וכשהלב כואב זה נשמע כה לא הגיוני
שהמוח חייב לזלזל. ורק עכשיו אני הגעתי למצב הזה. כדי שאנשים במרחבי וקרוביי לא יתאבדו מדכאון מדבק עקב הנסיון לשאול מה נשמע.
זה עדיין נראה לי פחות מקדם ממה שאני עושה במציאות עבורי ועתידי.
נראה לי מאוד לא פייר לקטר, כשיש אנשים שהם 4-5 שנים אחרי ועדיין בוכים ולא התבגרו (בעולם, לא רק כאן) מהקשר שהכאיב. עד המקרה של הבריטית שהתאבדה אחרי סטוץ עם האקס שכ5-6 שנים לא התגברה עדין עליו. ואני נזרקתי מחדש בכל פגישה מחודשת לאחר מכן, אך בדרך קסם נאספתי לסוג של קשר חדש. כמו הסיפור הקצר של אתגר קרת נדמה לי, על ההוא שמפנטז על ילדי השכנים ונישואין לשכנה אחרת, מבקש שלא יפריעו לו
על החיים שהוא חולם, בזמן שיש לו משפחה כבר בבית.
הדבר שהכי פגע בי היא שכל הזמן דיברה על הקטע הפיזי, נראה לי כרגיל עם אהבות לשעבר, אני זה שנשכב על הגדר. מקשיב לצלקות ליבן,
עובר דרך חתחתים איתן תוך כדי שהלב פתוח, ומאוהב הדדית. וגם התאבון והטעם והיכולות המיניות שלהן משתפרות ועולות, ואז זה נגמר.
וכל הבאים אחרי דורכים עלי במקום להחתך מגדר התיל. נראה לי שכמה שהיא בן אדם טוב, עם כל הגעגועים הפיזיים אלי שהיא היתה יותר מדי
באגו לומר ולהעלות...היא עכשיו הולכת להפגע, לפגוע ולנסות לזמבר את האנשים הכי לא נכונים לה בעיר. וחבל לי שהיא גם דורכת עלי בדרך
ועוד מצפה שאני אהיה מחויב חודשים אחרי שזרקה, ואחזיק לה את המגבונים ואשים משהו מתחת לרגלי המיטה החורקת.
כמה שהיא מבקרת וחושבת ומחשבת פגיעותיה. היא זאת שמההתחלה לא ניתן היה לסמוך על דבריה לאחר הפרידה, ואני לא משנה
כמה תשקר על מי אני וכמה תשנא, תמיד באמת ללא תנאי יאהב אותה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
