בהתחשב בזה שהייתי 14 קילו יותר ובשנתיים האחרונות אני נאבקת בזיעה ודם עם המשקל.
זה נושא שיוצא לי לדבר עליו הרבה עם חברות ומשפחה אבל תמיד הוא מלווה במין אקוורד שמרגיש כאילו הוא מפנה את האנשים להסתכל איזה זרועה ענקית יש לי.
לכתוב על הדברים האלה ולדסקס עליהם ביני לבין עצמי בד"כ מחדיר לי מוטיבציה: עיסוק בתפריט שלי, בספורט ובגוף שלי ברמה קונסיסטנטית נותן לי תחושבה שאני לא יושבת על התחת השמן שלי ומתפללת שבדרך פלא המשקל לא יעלה בחזרה.
אתחיל מההתחלה:
לשני כשנתיים במהלך השירות המאוד פעיל שלי בחמ"ל הרפואה (ג'ובניקית שעושה 2-5) נתקלתי בחברת ילדות עם אותן "בעיות משקל" כמו שלי.
שתינו התחלנו כשמנות בהגדרה- היא ב90 קילו ואני ב80 (כאשר ההפרש ביננו נובע בעיקר מהעובדה שהיא גבוהה ממני בראש).
התחלנו לסדר את האוכל שאנחנו צורכות ליום בתפריט קפדני על בסיס אבות המזון וכמויות: 3 פחמימות, 3 פירות, 3 חלבונים חלביים, 1 חלבון בשרי, 1 מנת שומן וירקות ללא הגבלה.
זה המון אני יודעת. אבל זה עבד!
לאט לאט הורדנו בכמויות וכך גם במשקל.
עמדתי על 70 קילו.
ואז השתחררתי מהצבא.
עם השחרור נותק הקשר ביננו ועם הניתוק התחלתי "לזרוק".
למרות זאת השתדלתי לא להתפרע יותר מידי וכשחודש הקשר לאחר חודשיים עליתי 3 קילו בלבד.
עבדנו באטרף אובססיבי! התאמנו ואכלנו נכון! לה לא ככ הלך.. אני הגעתי ל66.
הקשר שוב נותק והפעם מיוזמתי.. אבל אני משתדלת להמשיך עם הרוטינה.
בינתיים תקועה ב66.
המטרה היא להגיע ל50.
ככ קשה לפעמים שאני חושבת שנדונתי לחיות כל חיי בגוף המגעיל הזה שהוא לא אני.
אבל יש לי מחלה וקוראים לה נטייה להשמנה. אנשים עם המחלה הזו צריכים להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק בנוגע למה שהם מכניסים לפה.
וכנראה כך ייראה חיי. כל הזמן אובססיבית על מה שאני אוכלת ועושה ואיך שזה משפיע על הגוף שלי.
דיי פרקתי מספיק להיום
לילה טוב ובריא
JAS
עריכה:
לפעמים בא לי להיות אנורקסית רק בשביל שיש לי גוף שתואם למנטליות שלי.
עריכה 2:
אוך אני צריכה סיגריה :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: