העדכון הזה מיוחד משתי סיבות- הראשונה היא כי לא עדכנתי כבר יותר מחצי שנה וזה מיוחד שיש סוף סוף עדכון, והשניה היא כי אני הולכת לספר לכם משהו שעוד לא סיפרתי לכם בכל תולדות הבלוג הזה.
אני לא יודעת אם סיפרתי לכם על איך הקשר התחיל חוץ מבכמה משפטים בפוסט הראשון, אבל מאז שהכרנו נראה היה שהמזל הרע עוקב אחרינו לכל מקום. חוץ מהמריבות שלי עם המשפחה כדי להשאר איתו, הוא רב כל הזמן עם חברים שלו שאמרו לו שאני נוראית ורק מנצלת אותו. אני תמיד המשכתי לחפש משהו אחר, שלא יגרור את כל המשפחה שלי נגדי, והוא המשיך להלחם עליי. אחרי התרוץ-העלוב-לגבר האחרון שיצאתי איתו, קיבלתי את העובדה שאני חייבת לבחור בו ולהציב למשפחה שלי בחירה גם כן.
המשפחה שלי המשיכה להאבק בי במשך שנה וחצי כמעט, רק אחותי ודוד אחד אמרו כל הזמן שזאת בחירה שלי ושצריך לעזוב אותי בשקט.
מה שממש משמח אותי דווקא הוא לספר לכם על הריב האחרון שלי עם אמא שלי בנושא הזה- בגלל שכבר שמעתם עליו. מאז העדכון האחרון לפני חצי שנה היא החליטה שזה בסדר. שאין מה לריב איתי, וכמו שהיא אומרת "אי אפשר להתווכח עם העובדות והעובדה היא שאת מאושרת איתו".
מאז, התפתח קשר בריא בינו לבין אמא שלי. בגלל אחותי [למי שלא זוכר, יש לה אספרגר והיא לומדת בכיתת תקשורת] אני לא מביאה אף אחד הביתה, גם לא חברות קרובות. עכשיו, הוא בן בית אצלנו ואם אמא שלי צריכה משהו היא כבר מתקשרת אליו בעצמה והם מדברים בלי צורך בתיווך שלי. היא כל הזמן אומרת שמזל שיש אותו בסביבה ושהוא באמת בנאדם נפלא, היא אמרה שהוא נהדר ושהיא פשוט לא יכלה לראות את זה קודם מרוב דאגה- אבל עכשיו הכל עבר.
עברתי לגור אצלו, אמא שלי כל הזמן מזמינה אותנו לצאת על חשבונה כדי להביע את התודה שלה על כל מה שהוא עושה בשבילי ובשביל המשפחה.
אנחנו מתכננים לפתוח חשבון בנק משותף כדי להתחיל בו חיסכון לחתונה. אנחנו לא יכולים עדיין להרשות לעצמנו לגור יחד בדירה שכורה ולא אצל ההורים שלו אז הכל מתעכב קצת אבל בנתיים נראה שהכל מתקדם בכיוון הנכון.
אני יודעת שעד עכשיו הבלוג היה בנוי מסיפורים על כל הקשיים של הקשר, ואני מצטערת לבשר שמעכשיו תצטרכו להסתפק בקטעים על הרומנטיקה הדביקה שלנו, כי זה כל מה שנשאר לנו מההתחלה הקשה שהייתה.
כשאני נזכרת בתקופה שהייתי מעדכנת בה את הבלוג כמעט כל הזמן, אני מתמלאת הכרת תודה לכל הקוראים הקבועים שתמכו כל הזמן והיו פה בשבילי.
בקצרה זה היה הכל, אבל הבלוג לא נגמר עד שהגברת לא נכנסת לשמלה לבנה!
נהניתי מאוד לכתוב פה ואני יודעת שהתקופה הארוכה שלא פרסמתי כלום [וזה לא היה בגלל חוסר המריבות- התחלתי השנה ללמוד באוניברסיטה וזה גובה ממני המון זמן וכוח] גרמה לזה שאיבדתי הרבה קוראות נאמנות ומדהימות שהיו לי. אני לא רוצה לאבד את מי שעוד נשאר- בזכותכן החזקתי מעמד עד לשלב הזה של הקשר, ועכשיו אני יכולה להראות כמה זה השתלם.
אעדכן בקרוב, התגעגעתי
לולה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לולה דעת
