והוא עוד יותר מיותר כשאני בכיתה ט' וכולם בחזרות למסיבת סיום.

ואני.. עוד יש לי טראומות ממסיבת הסיום של ו'. בעע.

אני לא אוהבת לשיר, לרקוד, או לשחק. טוב, לפחות לא מול אנשים. כשאני לבד אני עושה מה שבא לי, אבל אני לא מסוגלת לסבול מבטים של אנשים.

זה פשוט עושה לי חררה.

אז הם בחזרות כל היום וכל הלילה, אז לא לומדים. בכלל.

אז למה מכריחים אותי ללכת? בשביל שאני אשב מול הלפטופ שלי ואבהה במסך? זה לא שהם נותנים את הסיסמא לאינטרנט..

מספיק ה5 שעות האלה מחרפנות אותי, למה אני צריכה להעביר אותן בכלום? מילא אם היה לי עיסוק, משהו שיש דווקא בבצפר שאין לי בבית.

אבל לא.. אני חייבת ללכת. אוח.

לפחות מהיום ואתמול הצלחתי להתחמק. בבית לפחות יש לי טלוויזיה, אוכל, מיטה.. בבצפר הדוחה והוורדרד הזה (לא מטאפורה, הוא צבוע בורוד) הכל אנשים שצועקים, מעיפים דברים באוויר, בנות שצורחות ואנשים שעוברים לידי ונוגעים בי.

לא, לא נגיעות מיניות. אבל אני יכולה להשתגע מזה שאדם יעבור לידי והתיק שלו בטעות יתחכך בתיק שלי או משהו ואני ארגיש את זה.

רגישות סנסורית, אה? כיף שזה משהו.

למה הם לא יכולים לוותר לי על הזמן הכ"כ מיותר הזה.. לא לומדים, לא נותנים עבודות, או שיעורים, או כלום. אז למה שאני אהיה שם? זה לא שאני משתתפת במופע סיום.

אני רוצה ללכת לחווה שאני רוכבת בה, או לצער בעלי חיים ב"ש, או לחווה של יובל מנדלוביץ'.

אני מתגעגעת למקומות האלה.. כזה אדיר שיובל הולך להיות קרוב משפחה שלי, אני מעריצה אנשים כמוהו. כשהייתי במפגש משפחתי ובן דוד של אבא שלי אמר לי שיובל בא פשוט התחלתי לרעוד מרוב התרגשות. וואו, זה היה מזמן.. עוד כשסבתא שלי הייתה בחיים. איך שהזמן טס..

טוב, עכשיו לחלק הפחות משעמם- תמונות !

פעם ראשונה שאני מעלה תמונה שלי לבלוג, אז תהיו עדינים :$

אני ממש לא אוהבת להצטלם, אבל הייתי חייבת לצלם תמונת פספורט לספר מחזור אחרת לא הייתי מופיעה בו בכלל. הקטע המרוח זה הסמל.

אוי, אני פשוט חייבת להסתפר.. ולצבוע.

הורדתי את התמונה שלי, זה היה מוזר מדי. נעלה בפעם אחרת משהו שאני מרוצה ממנו.. או לא יודעת מה.

וזאת הארנבונת שלי, ג'סי :P

היא בת שנה וחצי, מעוקרת, ונזק נוראי שאוהב לנשק 3>

ביום שבת אני וחבר שלי ירדנו איתה לגינה חסרת פואנטה כזאת שצמודה לבניין שלי, וכמה שהיא אהבה את זה.. את הרוח, הדשא, המרחב.. רק חבל שבסוף באה חתולה וג'סי נבהלה ממנה, השתוללה לי בידיים ואיבדה ציפורן בגלל זה. לפחות תפסתי אותה.. אבל הדם על הבגדים שלי לא היה נחמד.

לא נורא, היום נתקשר לווטרינר לשאול אם יש משהו מיוחד שאפשר לעשות, כי זה לא מפריע לניידות שלה. (איזו דיווה, אה? כולה ציפורן)

טוב, אז.. נראה לי שזהו. עד הפעם הבאה אנשים 3:

-עומר ~