Memories Of A Lonley Heart

אני כבר לא כותבת כאן.

כנראה שאני כבר לא מרגישה צורך.

כנראה שמה שפעם היה חשוב לי כבר לא.

כי אני לא מרגישה צורך לכתוב את זה.

לשמר את זה.

להנציח את זה.

אבל אני מתגעגעת לכתוב כאן הכל.

אני מתגעגעת לחזור אחורה.

גם אם זה חודש או כמה חודשים או אפילו שנים.

אלה הזכרונות שלי.

זאת אני.

כל פוסט ופוסט שנכתב כאן.

וגם אלה שנמחקו.

זאת אני.

הכי אמיתי שיש.

אני מקווה.

אבל אנשים משתנים.

וכנראה לפני שלוש שנים זה היה עולמי.

היום כבר לא.