Memories Of A Lonley Heart

שנת הלימודים האחרונה שלי (בעזרת ג'ה)

התחילה בסימן מבאס תחת, אבל כיפי.

הייתי בסטלה מטורפת מהעובדה שאין יותר י"ב

להסתכל עליהם.

עכשיו כולם מסתכלים עליי. (איזה כיף!)

כולם עכשיו קטנים ואני הכי גדולה.

אבל, יש פול חבר'ה טובים.

והתחברתי מאד עם בנות מ-י'.

בכל מקרה,

אין לי כח בשיט ללמוד.

אבל אתמול הייתה ההברזה הראשונה שלי להשנה,

ותכל'ס, זה מכובד, לא!?

כאילו חמישה ימים ללא הברזה.

הייתי בשוק מזה שכשבאתי למנהל החדש שלנו,

אמרו לי שאני צריכה לבקש אישור לדפוק על דלת משרדו.

מה אתה רציני?

רק התחלת, אתה מבקש ממני כבוד כלפי מישהו שאני לא מכירה,

ובנוסף להכל אסור לי לדפוק לך על הדלת?

לך תתקעוול..

התעצבנתי והלכתי לעשן..

הכל כל כך שונה עכשיו..

גם מבין החברות הטובות אני היחידה שעדיין בבצפר.

זה הזוי.

אחת בצבא, אחת בשירות לאומי, ועוד אחת לפני גיוס.

איפה אני ואיפה הם..

אבל זה לא מפריע יותר מידי..

טוב, נראה לי שהיום אני מוצאת את עצמי מרוחה על הרצפה.