להתקדם, תוך כדי תנועה

אני יושבת במשרד, עם ריח של סופ"ש טרי באוויר, לא מאמינה שהשבוע הארוך והמתיש הזה נגמר, ומעיינת בבלוג הקודם שלי שאת הפוסט האחרון בו כתבתי לפני מעל 3 שנים, ונהנית. אני אוהבת לקרוא דברים ישנים שכתבתי, בין אם זה לפרסום בבלוג, בין אם זה "מכתב שלא נשלח" (אלוהים יודע שיש לי ערימות כאלה בבית הוריי) ובין אם זה סתם יומנים של בית-ספר שהחלו את דרכם כיומנים תמימים לכתיבת שיעורי בית ומטלות משמימות, והפכו לאט לאט לתיעוד ופירוט של פעילויותיי, לאן הלכתי, עם מי, מה חשבתי, מה הרגשתי, והאם נהניתי. אני אוהבת לראות ולהרגיש איך אני משתנה, איך ראיית העולם שלי משתנה כל פעם מחדש, פעם לטובה, פעם לרעה, ואז שוב לטובה. אני אוהבת לזהות את סגנון הכתיבה הייחודי שלי גם בדברים שכתבתי לפניי 5 או 6 שנים.

היום בערב אני יודעת בדיוק מה אעשה, אני אנצל את ההזדמנות שאני לא עובדת במסעדה כמו בדרך-כלל בימי חמישי, אני אשב בדירתי הצנועה, אדליק לי ג'וינט ואוציא את היומנים שכתבתי באוסטרליה, ובפעם המיליון ואחת בערך - אקרא בהם שוב.

אם יתמזל מזלי יירד גשם בערב, אני אקשיב לו מהחלון בתוך הדירה החמה שלי וארגיש הכי מאושרת שיש,

כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.