התקרה שוב דולפת.
זה תמיד קורה, במוקדם או במאוחר, כשנובמבר מגיע ואיתו הגשמים הכבדים. הבניין כבר ישן, והגג לא יציב כפי שהיה בימי הזוהר שלו. בעל הדירה "שכח" לציין זאת לפני וגם אחרי שחתמתי על חוזה, רק התקשר כשכבר עמדתי בתוך שלולית שהגיעה כמעט לקרסול ואמר, "אולי כדאי שתדאגי לכמה כלי קיבול זמינים, התקרה קצת דולפת במזג אוויר כזה. איזה מזג אוויר, הא, סטפני? איזה מזג אוויר. סופה כזו לא ראיתי מאז ינואר של 77', רוחות לא מהעולם הזה. הכלב שלי עף עד ברמינגהם, בחיי, מצאנו אותו כעבור חודשיים, משוטט על הכביש הראשי עם חתולת רחוב מפוקפקת. השארנו אותו שם, הוא לא הסכים לעזוב בלעדיה, ואמא שלי הרי אלרגית לחתולים. איזה חורף זה היה, 77'. איזה מזג אוויר."
"לך תזדיין, רוג'רס."
"היי, תירגעי, ילדונת. רק תדאגי לשמור על הרצפה יבשה, שלא יצמח לך עובש. לילה טוב."

הגשם תמיד מלחיץ את פליקס, הוא מדלג בין הדליים והקערות וצנצנות הריבה הישנות כאחוז דיבוק, ואז אנחנו מעבירים את המזרן לפינה היבשה ביותר ומתכסים בשמיכה, צופים בחדשות הערב ואז מאזינים למוצרט, או שופן, או לאחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי האהובות עלינו, שוכבים ומתחבקים ומביטים בתקרה, מתרכזים בקצב טיפות המים, מבפנים ומבחוץ. הפרווה שלו לחה, וכך גם השיער שלי, ואנחנו שוכבים תחת השמיכה וסופגים זה את חום גופה של זו כי רטוב מכדי להדליק את התנור החשמלי ואילו תנור הנפט שבק חיים עוד במאה הקודמת. לפעמים הוא נרדם ואני קופצת מהמזרן באחת, כפות הרגליים שלי יוצרות אדוות בלתי נגמרות על הרצפה שנראית נוזלית ואני כמעט מתמוטטת מרוב קור. לפעמים אני פוסעת במים עד למטבח, שם אני מעמידה מים לקפה ואוספת עוד ספלים ואגרטלים כדי להחליף את אלו שכבר התמלאו. במקום לשפוך את המים אני שומרת אותם, בשביל העציצים או הרצפה או סתם כי חבל. בסופו של דבר הם כולם יגיעו לים, בדרך כזו או אחרת. אני מכינה לי קפה או תה ירוק ואוספת ספר שמתחשק לי להציל מהמדף התחתון, ואז אני מתיישבת שוב על המזרן וקוראת בו עד שנמאס. אף פעם לא נמאס לי מספרים.

לפעמים אני מרגישה כמו חתולת רחוב מפוקפקת. אמנם יש מעליי גג, אבל גם הוא מחורר לחלוטין; לפעמים אני חושבת שנועדתי לשוטט על הכביש הראשי עם כלבים שעושים רושם טוב, אבל אני לא חושבת שאחד מהם אי פעם יסכים להישאר ברחוב עם חתולה כמותי.
(לפעמים אני מקווה שתבוא מכונית ותרסק את עמוד השדרה שלי, תנתק את הראש מן גוף ותשפוך את המעיים החוצה. קצת כמו חתולת רחוב, אני יכולה לדמיין את עובד העירייה מגרד אותי מהכביש ושם בשקית פלסטיק גדולה וכחולה. אף אחד לא ירגיש בחסרוני, קצת כמו חתולת רחוב, חוץ מפליקס אולי, כי הוא בטח ירעב.)