רגשות אונליין

נכון להיום רן החליט שהוא חוזר לבלוגינג. מי יודע לכמה זמן. אולי ליום, אולי לשנה. אולי כבר מחר שוב יימאס לי.

מיד נחזור לעניין הבלוג ואיזה מן במה אני תופס ממנו.

ראשית אני מתכוון לעסוק בעולם חדש שגיליתי. הוא מסריח כמעט כמו גרביים שלי אחרי שנלבשו תקופת זמן לא מבוטלת (מבטיח לכם שאני מחליף בתדירות גבוהה): מדובר על עולם ההיכרויות ברשת.

לא מהסוג הנפלא של ההיכרות דרך הבלוג (נגיע גם לזה) אלא מהסוג המכוער. כמה מילים על עצמך, תמונה מחמיאה ויאללה לעבודה. חבורה של בנים ובנות שופטים לפי המראה החיצוני וקובעים כך אם כבודו או כבודה יזכה לכבוד של מענה והודעה.

הקונספט מאוד אנושי עד החלק שבו רן נכנס לסיפור.

אז אחרי שהתמודדתי עם המראה שלי ואני מגדיר את עצמי נראה ממוצע. בהחלט לא מכוער, נותר עוד עניין אחד בעייתי. אם אני במציאות יכול אפילו להראות די טוב (!! ) בתמונות המצב שונה לחלוטין. החל מראש מוארך שנראה מוזר. שיער שנראה קצר יתר על המידה וזוויות פנים שונות שמתחרול ביניהן מי הגרועה ביותר, לא מוציאים אותי פוטוגני בכלל. אני והמצלמה זה לא זיווג שילך ולכן איך נאמר בעדינות... הבחורות מעדיפות לדלג.

החלטתי לנסות את העולם האינטרנטי הזה שלהיכרוךת דרך מסך בצורה הזאת. שלחתי הודעה, שלחתי לכמה בנות. כל הודעה עברה מחשבה. המינימום שמגיע לבחורה שרן בחר לשלוח לה הודעה הוא השקעה. פונה אל הדבר המשתף בינינו ומנסה להתחיל שיחה. לחלק פניתי במגילה, לחלק רק היי ואשמח להכיר. בקיצור יריתי חצים לכל הכיוונים מתוך הבנה בסיסית שבנות לא אוהבות בנים בנאליים ומשעממים, מקובל. 

הבעיה התחילה בכך שלא משנה למי פניתי, אין תשובות. אין הודעה חזרה. וזה גורם לי לתהות. איפה בעצם הבעיה? איפה טעיתי בין הודעה נחמדה ומושקעת (כלומר לא קופי פייסט לחצי אתר) לבין התיאור המרגש אצל מישהי "אוהבת להכיר אנשים חדשים..". האמנם? אולי לא את כל האנשים החדשים? אולי רק את אלו ש... נראים טוב בתמונה?

את הדעה הסופית תסיקו לבד. היא זועקת בין השורות, נמצאת מתחת לאף שמורם גבוה גבוה בתחושה ממכרת כזאת שאת מוצר מושך. שמה תמונה חמודה, התרנגולות הזכרים מקרקרים מסביב והמלכה עונה למי שעניה מרצות אותה, מבלי רגע של מחשבה מה יש מעבר.

באיזשהוא מקום אני מבין בהחלט. מצד שני, אפשר גם אחרת. והנה הגענו לחלק שאמרתי שנגיע:

ההיכרות דרך הבלוג.. דרך הבלוג הזה הכרתי הרבה אנשים. רובן בנות, אני מודה, אבל בחורות נפלאות. היינו שורפים שעות של שיחה. בסוף נפגשים ותמיד היה אדיר. מה שאהבתי הכי הרבה הוא שההיכרות דרך הבלוג הייתה דבר שמעבר למראה. יש בה אופי נטו. אתה קורא על נבכי חייו של בנאדם, בכתיבה שלו (או שלה.) הוא לא מייצר חומר שנועד לפתות אנשים או למכור את עצמו (אולי קצת, אני מודה שהצד האהוב עליי בבלוג הוא האנשים המיוחדים שיש כאן וההיכרות איתם) וההיכרות שנוצרת אחרכך היא אמיתית, אין בה טיפה של שטחיות ויש בה הרבה אופי. לבחור לא פוטוגני (ושלא נראה רע בכלל) שאוהב היכרויות שהן לא שטחיות, יש בהן מעבר והן מיוחדות, זה כל מה שצריך.

לחיי מה שיש בקנקן.

רן.