לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלי פאניקה


אופטימית, סקרנית, משוגעת, אוהבת סיפורים וציור (: כמו כל אחד, לא? P:

Avatarכינוי:  Indiana Jones

בת: 29

MSN:  Ask for it :P





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לימון, דבש, גרון צרוד, והמון ציפיות.


תקציר: מסיבת סיום בעוד חודש,
רציתי לצאת לעולם ולהפציץ ולהראות שאני יודעת לשיר
יש פזמון של הגשש החיוור שאני שרה ממש ממש טוב ורציתי להדהים את המפיק עם הקול שלי"
בסוף גם "ליהקו" אותי למשהו אחר שבהתחלה ממש רציתי כי אני כתבתי אופציה למילים אחת, והאופציה השנייה גם הייתה טובה, ובכללי שיר עם רעיון מגניב (השיר - We Both Reached for the Gun - Chicago) אבל בסוף שינו לגמרי תמילים ולא כזה בא לי... נראה לי - אני עדיין לא יודעת מה המילים

 

והגרון שלי צרוד וכואב.

 

אז עכשיו אני שותה כוס גדולה של מים חמים, לימון שלם סחוט, וכפית של דבש.

 

FUCK MY LIFE

נכתב על ידי Indiana Jones , 17/4/2013 22:07   בקטגוריות אבסורדים, מוזיקה, אופטימי, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב לעצמי. (התאווה הנוראה מכל)


אני לא יודעת למה אני עושה לעצמי את זה, ובגלל אינדוקציה טבעית, אני לא יודעת למה כל הבנות (והבנים?) עושות את זה לעצמן.
התשוקה לחבר. לא, לא התשוקה - התאווה.
ולא רק חבר, גם נשיקה, מגע אינטימי כלשהו...

את הולכת ברחוב, מסתכלת על זוג חברים בגילך, אוחזים ידיים בחוזקה - ומה את עושה? קוראת לבחורה שרמוטה ומפנטזת על הבן.
לפעמים יש יוצאי דופן שאת פשוט לא מצליחה לא-להודות שהם נראים כמו אנשים טובים, ואז את שמחה בשבילם. והלב צורם לך.
ואת מקווה.

את מתאהבת בידיד הכי טוב שלך חמישה ימים אחרי שהוא נפרד מהחברה שלו - כי את חושבת שאת רואה רמזים. אבל המציאות היא- שאת מתאהבת בו כי את כזו. את אחת שמחפשת את הרמזים.
וכמו כל בן אדם, את בנויה לחפש רמזים ותבניות שלא קיימות.
אז את מקווה.

ואת מספרת לעצמך כמה אתם מתאימים, כמה שאת מאוהבת בו לא בגלל שהוא חתיך (ומסתבר, לפי שאר הבנות, הרף שלי ל"חתיכים" מאוד נמוך, פפפ מפגרות), אלא בגלל שהוא מושלם באופי (וכמובן שהוא מושלם, אלא מה?). את לא מאוהבת בו בגלל השרירים המטורפים, זה כמובן רק בונוס (כמובן), את מאוהבת בגלל התשוקה שלו לידע ומדע, כמווך. בגלל שהוא חנון בהכחשה (כמובן!). כמוך.
אבל עשי לי טובה, הוא חזר עכשיו לחברה שלו, והם ביחד במצטבר כבר כמה זמן. ועם זה שאת, וכל בית הספר, ואפילו לאחרונה גם החברה הכי טובה שלה (לשעבר!) שונאים אותה - והוא לא..... יכול להיות שזה באמת מה שמתאים לו? האם מצא מין את מינו?
חברה טובה שלך, זאת שהייתה החברה הכי טובה של הנערה השנואה, (השרמוטה?)[כן, כן... השרמוטה](תקשיבי סיבכת אותי פה),
היא זו שאמרה לך ממזמן שכמה שהאהשהשרמוטה אכן שרמוטה, היא חושבת שלנער הזה בכלל לא מגיע יותר מהשרמוטה הזו.
כי עשי לי טובה-
הוא נחמד אליך כשהוא רוצה לדבר על מדע והכל, והוא נחמד אליך בכללי, אבל הוא קר... הוא קר.... הוא קר ומסנן אותך דיי הרבה. (לאלא! זו חברה שלו שמוחקת את ההודעות!!!... או לפחות, הוא לא בן-אדם שמגיב!!!......... לא בן אדם שמגיב לי.)

ומצד שני, הוא כן... כן חם? לאחרונה? לעזאזל איתו והרמזים שלו, את שוב מחפשת תבניות.

כי את רוצה חבר. לא סתם רוצה, את ממש רוצה, התשוקה שלך לחבר עולה על כל דמיון - התאווה הזו לנשיקה.
הנשיקה הראשונה.

כי את חננה.
ונדפקת, כי את חננה יפה בהכחשה.
אבל את (חננה?)[דווקא לא, באתי להגיד-] חכמה בצורה שמרתיע חלק מהאנשים.... זה לפחות מה שאבא שלך אומר לך. ולאבא את מאמינה.
אז אומרים לך שאת יפה ואת מוחמאת, וכשאת מסתכלת במראה על עצמך את דווקא... מסכימה. את מסכימה שאת יפה, יש לך קימורים יפים, יש לך ציצי גדול, ואם את מתאמצת לסגור את השיניים הפנים שלך נראים בפרופורציה נכונה, ואפילו יפה.
את מחבקת את עצמך אל מול המראה כי חסר לך החום הזה. חסר לך החום המפגר הזה, שבחיים לא הרגשת.
אבל ראית מספיק בנות מקבלות אותו אז את פשוט רוצה אותו גם.

למה את עושה לעצמך את זה?


אז לא התנשקת בפעם הראשונה, אז מה? אמרו לך מלא פעמים, והסכמת מלא פעמים- שאחרי התיכון את תגיעי לחברה של אנשים שמוקירים אותך על מי שאת, על כל אופנייך. אנשים שאוהבים את החוכמה, שמתגאים בהיותם חננות, ואז היופי שלך יפרח כמו נרקיס שמתעורר בסוף החורף.
אבל את מפגרת. ולמרות שכבר הכנסת לעצמך מזמן שכרגע את לא במרדף אחרי חבר, הכנסת את זה רק למוח.
ובפנים את עדיין רודפת.

כל בן שאת מדברת איתו הוא פוטנציאל לחבר, כל בחור שמסתכל עליך ישר מקבל אצלך בדמיון מקום מכובד בהזיות הרומנטיות שלך.
ואז את עושה שטויות.

כי כיף לך עם הנער ההוא, החבר הכי טוב שלך (מהבנים כן? הוא לא הכי טוב מכל העולם וזה...), כיף לך לדבר איתו סתם, כיף לך לדבר איתו על שטויות של בנים, שאת כמובן אוהבת - כי נדפקת, זוכרת?
כיף לך. ואת הורסת את זה בזה שאת מאוהבת בו.

אז כן, הגעת למסקנה שאת רוצה שהוא יהיה שמח, ואם הוא שמח עם השרמוטה... שיהיה. ואת בסוף השנה תגידי לו: "לא שמת לב איך שנתיים אני מסתכלת עליך?"
והוא בטח יגיד "שמתי לב", ואת תבכי. אם תהיי חזקה, תבכי בלב. אני בספק, את לא חזקה. (כי נדפקתי, נכון?)


ולמרות הכל, למרות כל הדברים שאת יודעת, כי את כותבת אותם בבלוג, את לא מצליחה להבין למה זה קורה.
כי את התחלת לכתוב את הבלוג הזו מסיבה מסויימת, סיבה ברורה. באת ולעשות רשימת "לעשות", ולשים בה את המטלה: "להתנשק בפעם הראשונה"
למה?
למה את צריכה לדחוק בעצמך?
למה את רוצה להתנשק, ולא להתחבק עם מישהו שחשוב לך, ואת חשובה לו?

כי את מרגישה שזה לא יקרה.
כי כבר הפסקת לקוות.
 אז את רודפת אחרי זה.

כי נמאס לך להשאר בצד, בדיוק כשיש לך בוסט אדו ואת יודעת, את יודעת שאת נראת טוב. כי נמאס לך להיות ה"מכוערת" כשאת היפה. כי נמאס לך שכל מה שאת משקיעה כדי לשנות את עצמך... לא עוזר לך.... כי.. כי.... האחרות כן יפות יותר.

(אבל הן לא, הן לא יפות יותר.)
הן לא?
(לא, כי לי יש את הקימורים, ולהן אין.)
(הן לא, כי לי יש את העיניים הירוקות והשיער הזהוב, ולהן אין.)
(הן לא, כי.... כי הן אנורקסיות עם ציצי פלזמה, ולי יש פאקינג 90-60-90)
כמעט, יש לך 91-63-93, עוד קצת ל"דיאטה"
(לי יש פאקינג 90-60-90 עם ציצי D, והן 20-25-20)
אז למה הבנים נמרחים עליהם, ולא עליך?
 (כי בנים זה עם מפגר, והם יודעים שאני לא אזרוק את עצמי סתם, אז אין להם טעם סתם לנסות איתי, כי אני לא "זורמת")
א.... אב-.... אבל.... הא.
( כי אני כן חכמה וכן מצחיקה [אולי שנונה לעיתים רחוקים יותר נכון לומר], ואני כן נחמדה ואני כן יפה.
ועם כל הפאקים שיש לי אני כן אצליח בחיים, כשהן אולי לא ואולי כן - אבל אני בטוח אצליח. ואני כן אמצא מישהו ,זה פשוט יקח זמן, והוא יאהב אותי כמו שאני, והוא יחשוב שזה חמוד שבחיים לא התנשקתי ואני לא יודעת להתנשק, והוא ילמד אותי וזה יהיה אדיר).
והוא?
(שהוא ילך להזדיין. טוב שלא ילך, אני פשוט כנראה רק ארמוז לו בסוף השנה. בצורה אחרת. במקום 'אתה לא שם לך איך הסתכלתי עליך כל השנתיים האלו?' 'אתה לא שם לב באיזו הערצה אני מסתכלת עליך בשנתיים האלו?' במקום 'למה לעזאזאל אתה עם השרמוטה?' אומר 'אתה יודע מה כל בית הספר חושב עליה?'
כי אני לא רוצה להרוס את הקשר שלנו. הוא חבר טוב. אהבה בצד, היא כנראה תשמר לעוד הרבה זמן... באמת שאכפת לי שהוא יהיה מאושר.)

 

והנשיקה?
(אני כן מתאוות לנשיקה, זה כן הדבר שאני הכי רוצה- אבל כמו שנאמר,
אני רומנטיקנית. ואני רוצה שזו תהיה נשיקה מושלמת.
או לפחות מהאדם המושלם.)

(ואת יודעת מה, מיס הגיון? את לא צוחקת פה עלי, את צוחקת פה על עצמך. כי כל מה שהולך פה זה לא בגללי, זה לא בגלל ההרגשה שלי, זה לא הלב. זה המוח. את מעסיקה את עצמך בשאלה הזו כל כך הרבה זמן, שאת בעצמך יוצרת את הבעיה. את חושבת על היחס הלא הוגן ליופי שלך, ואז את הולכת כפוף, מסתירה את עצמך - כי את חושבת שאין מה להראות. אבל יש הרבה מה להראות.
אז את לא זונה, ואת לא תלכי עם מיני עד הודעה חדשה מבן גוריון, אבל אפשר לראות יפה מאוד גם בג'ינס מה יש לך להציע. לא סתם קוראים לזה סקיני.
ואני לא נישקת עדיין מישהו. אז מה? זה הופך אותך לחסרת נסיון בנושא? כן! זה מחסיר ממני נקודות ב"גליון החברים"? לא!
כי את באמת מפגרת.
את חושבת שאת לא מסוגלת לכלום, ובסוף כשעזרתי אומץ כדי לשאול את אחד הבנים היותר חתיכים בשכבה - כן, לטעמי - אחד הבנים שבנות אוהבות ונמרחות עליו יותר - אם הוא רוצה ללכת איתי לנשף... הוא אמר כן. וחייך ,כאילו זה כלום, כאילו זה היה צפוי ומקובל.
כי זה באמת צפוי ומקובל.
ואחרי חודש בטיול השנתי פחדת שהוא ישכח בכוונה וילך עם אחרת, יותר זורמת, אז תפסת אותו בצד והסברת לו שאת לא רוצה לדפוק אותו, ושאם הוא רוצה ללכת עם אחרת אז שיגיד, ולא תעצרי אותו, כי את רואה שהוא נהנה מאוד עם ההיא, והוא יכול להשיג כל בחורה
והוא עוצר אותך ואומר לך שאת לא דופקת אותו. שהוא ישמח ללכת איתי לנשף.
כי את אופציה קבילה לכל אחד מהבנים פה. כי אני אופציה קבילה לכל אחד מהבנים פה. 

ואת לא סתם אופציה קבילה, אני אופציה אידיאלית. 

 

 

 

 

 

 

 


**הממ. לא תכננתי שזה יצא 40 דקות לכתיבה. ~מעיפה אותה למקלחת~**
**וכן, הסוגר-סוגריים האחרון לא סגור בכוונה. וכן, הבלבול גופים בכוונה, אבל זה יותר ברור.**

 **עם קצת רצון וקצת יכולת, אחרי שיפוץ ודברים זה אולי יהיה חומר למומלץ אחד בעתיד. אבל אני עצלנית, אז נסתפק בפוסט חסר תגובות.** 

נכתב על ידי Indiana Jones , 9/3/2013 23:37   בקטגוריות פילוסופיה, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות תקוע בשלב בין 0 ל-1.


זהירות, המון מוטיבציה בהמשך.

כשאתה מנסה ליצור משהו יש כל כך הרבה דברים לעשות.
יש כל כך הרבה שלבים שיש לעבור, כל כך הרבה מדרגות לטפס בהן, והמון החלטות שצריכות להתקבל.
אבל כמעט תמיד, כשזה נוגע ליצירות הגדולות, להחלטות החשובות בחיים, לפרוייקטים העצומים - יש שלב אחד מכריע.
שלב החשיבה.

אנשים נוטים להתקע בשלב הזה, וזו הבעיה.

למישהו עולה הרעין, ואנחנו נוטים לאמץ אותו אלינו כאילו היה תינוק צעיר שרק נולד, והוא טרי ורך בעולם - הוא אינו יודע איך העולם עובד, הוא עדיין צריך לגדול ולהתפתח.
ברוב המקרים הרעיון אכן כזה.

הבעיה מתחילה כשאנחנו מתמכרים לתינוק, לא מוכנים לעזוב אותו. אנחנו מתחברים אליו.
אנחנו מאמצים את הרעין לתוכנו, וחושבים שעם עוד קצת מחשבה הוא יהיה יותר טוב, הוא ישתפר.
לפעמים הרעיון באמת משתפר, אבל בסופו של דבר מה שקורה לכל הרעיונות -הם נשארים שם, ל"עוד קצת" - עוד קצת שהופך לעוד הרבה.
אנחנו נתקעים בשלב שבין 0 ל-1.
אנחנו כן התחלנו את הרעיון ברמה מסויימת, כן עשינו משהו, אבל לא עשינו משהו מעשי שבאמת קידם אותנו למקום מסויים.
רק חשבנו, או דיברנו.
ודווקא הפער הזה- בין 0 ל-1, בין החשיבה למעשי - הפער הזה הוא הפער הכי גדול, ובין כל שאר השלבים הפער נורא קטן.

כי אנחנו מפחדים לשחרר את הרעיון לעולם.

אנחנו מפחדים שהערין יהיה לא מספיק טוב, שהוא לא יתקבל, שהוא לא יעמוד בעולם האכזר ויעלם ויתנדף.

האנשים שמוערכים באמת בעולם, הם האנשים שהלכו נגד הפחד הזה, ששחררו את הרעיון.
אולי אם הם היו שומרים אותועוד קצת בפנים הוא היה משתפר, אולי עם עוד קצת הוא היה יותר טוב - אבל זה שהם שחררו אותנו ונתנו לו לעוף כפרפר אל השמיים עשה את השינוי.
אנשים כמו ביל גייטס, שהלכו נגד הצחוקים, אנשים כמו זה פרנק, שפשוט עשו ויצרו - וכך יצר את המושג ואת הפורמט הקיים של "ולוג", אנשים כאלה הם אלו שהכתיבו את המציאות.
צריך לוותר על הפחד.
צריך לתת לרעיונות לצאת לעולם, ולקוות שישרדו, לדאוג שישרדו.
צריך לתת ל-FILDI שלנו לפרוץ החוצה מבעד לזכוכית. (Fuck It Lets Do It)

צריך הרבה דברים.

בסופו של דבר, הרבה פעמים לא הטיב של הרעין והאיכות שלו הם אלו שקקובעים את ההצלחה.

ברוב הפעמים, רק העובדה שהרעיון יצא לאוויר, בעוד שרעיונות אחרים נשארו בלב, העובדה הזו היא שקבעה את ההצלחה.

בעצם השאלה היא:
מי מספיק אמיץ?
נכתב על ידי Indiana Jones , 17/5/2012 21:04   בקטגוריות אבסורדים, אופטימי, סיפרותי, פילוסופיה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוויות מהמסיבת נשף, וחלקי תמונות (;


אז היה מדהים!!!

בסוף הלכתי עם בובו, והיה ממש כיף,

וגם ככה זה לא היה כזה רציני ולא שמנו על זה יותר מידי - אז סתם היה מגניב לקבל קצת צומי מהקראש לשעבר שלי (שהוא סתם חבר קרוב ובנאדם מדהים) בגלל שבאתי עם בן זוג (:

 

רקדתי כל הערב, נהנתי, ושמתי זין! (או כמו שאמרתי לאבודה , שמתי ציצי )
היה כואב בגלל העקבים,

ודיברתי איזה חצי שעה עם מישהו שאני נורא אוהבת לדבר וממזמן לא דיברנו.. מאז שהייתה לו חברה.... (קנאית שכמוני.. סתם לא, באמת שלא היה לו זמן פשוט כי הם היו ממש קרובים)

השיחה אייתו העלתה לי את הבטחון העצמי באיזה שמונים רמות, ושברתי שיא לרגע באגוצנטריות P:

 

היה כיף!!!!

 

 בגלל שאני סומכת על עצמי שאני סקסית ( אך ורק בגלל התגובות)
אבל לא עד כדי כך יפה,

הרשתי לעצמי לחתוך קצת מהתמונות שלי...

 

אם אתן מעוניינות:

השמלה, נקנתה בH&M לפני חודש.

החגורה, נקנתה בTNT בפורים שנה שעברה חיחי P:

העקבים, נקנו בברמה לפני חודש, אבל אינלי מושג אם יש להם סניפים ברחבי הארץ - אני מדברת על זה שבגרנד קניון בחיפה.

 

(אם אתן רואות משהו ששכחתי, ורוצות, just say. פשוט לא לבשתי הרבה.
זה לא נשמע טוב.)





ממממממ איזה רגליים יפות (;

(אויי , במחשבה שניה אני מתחרטת T_T )
 


 

אנוכי סקסית!
 (למען האמת לא. למרות שאם להחמיא לעצמי קצת, באמת שהתמונות לא יצאו הכי משהו, ולא רואים באמת את הטליה ><" )

 

(אוף, אני נשמעת כמו שקרנית.)

 

 

בקיצורררררר כיף D: 

נכתב על ידי Indiana Jones , 4/5/2012 20:48   בקטגוריות בית ספר, אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIndiana Jones אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Indiana Jones ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)