בלי פאניקה

שבוע שעבר עשיתי מיונים במודיעין. מתקשרים אלי ממש שעה אחרי שהגעתי לחיפה בחזרה - עוד מיונים ביום שלישי.
אני אפילו מבקשת לדחות כי לא אוכל, הם מבקשי םשאנסה להגיע. שואלת באיזו שעה - 8.15. אומרים שזה מסלול אחר ממה שנבחנתי אליו עד עכשיו.

אתמול בערב מקבלת מכתב שיש לי זימון במודיעין בפברואר.

באה היום למודיעין, רצה מעזריאלי (רכבת זונה מתעכבת) כדי להגיע בזמן, מחכה עד 9.20 כי יש לה בעיה עם המערכת אצלי.
 9.20: "תלכי הביתה." "מה?" "לא אמור להיות לך זימון היום. יש לך זימון למח"א בפברואר." "לא אבל אמרו לי מסלול אחר, אפילו באתר מופיע לי המסלול האחר." "אה... לא. אין לך"
צרחות צרחות ועקשנות מצידי.
9.30: מישהי מבוגרת יותר באה ואומרת שתנסה לסדר את זה.
9.50: "אז המיון בפברואר זה בעצם המסלול הזה. (לא נכון! במכתב של פברואר היה כתוב 10:15!) כנראה התבלבלת. אבל נכניס אותך בכל זאת כי כבר הגעת" (תודה רבה. הייתי כבר ממש בלחץ/כעס/בכי)
10:40: נכנסת לראיון אישי.
11:00: יוצאת ממנו, והולכת לחכות לעוד ראיון.
 13:00: נזכרים להכניס אותי לראיון.
14:00: יוצאת ממנו. זה דווקא היה ראיון נחמד, עם חייל חביב שלא הפחיד לי תצורה.
מה שכן, אמרו לי ולעוד מישהו שהיה אחרי שזה יקח סה"כ שעה. מסכן, פספס תתור לרופא שיניים.
16:00: מגיעה הביתה, מפספסת את ההזמדנות ללכת לחוג ציור.
 16:05 נמרחת על הספה ואפילו לא מנסה למנוע מהכלבה שלי לשטוף לי את הפרצוף בלשון שלה.
17:00 "גרררר.... אני רעבה אבל אני שפוכה מידי...." נרדמתי ברכבת, ולרוע מזלי למרות שזה היה כיף לגמרי - זה שאב ממני את כל האדרנלין שהיה לי אחרי הראיון. (היו בו שלוש חידות כאלה שחשבתי וזה, ואחרי זה שהתקשרתי לאבא הוא פתר אחת בשנייה. זה היה מטורף והוא התפקע מצחוק מההפתעה שלי)
17:30 "אוף טוב...." כל כך עייפה שאפילו לא טורחת לטגן את השניצל שיש במקרר. אני לוקחת שניצל מאמא עוף מוכן ותוקעת בטוסטר.
18:00: "אוף יש לי מבחן במתמטיקה ביום שישי ולא התחלתי ללמוד עדיין."
18:50: פרץ אדרנלין פתאומי, מכינה לי לו"ז נפלא לעבודה כדי למנוע ממני להשתהות.
21:00 נשברת קצת אחרי שעכשיו אני מתחילה משהו שחשבתי שאני אתחיל כבר ב19:15. (וזה לא שמרחתי, זה פשוט שהתרגילים לקחו יותר זמן מהצפוי)
21:04 - מרחמת על עצמי ומפרסמת את הפוסט הזה.


אני מאשימה את היום המחורבן הזה שהיה לי. יכולתי להיות בבית ספר שעתיים כימיה כיפיות, שעתיים מתמטיקה להתכוננן ובאמצע שעתיים חלון להמשיך להתכונן. יכל להיות לי חוג ציור. יכולתי - כמו בכל הראיונות - להגיע ב8.15 ולצאת באחת עשרה.
אבל לא.
לא רק שהמערכת עצמה כל כך דפוקה שכל ראיון מתארך בטירוף, לא רק שזמני ההמתנה ארוכים בטירוף,
גם אותי לא מוצאים במערכת.
כי בדיעבד - כנראה - דחו לי את הזימון בלי להודיע לי בכלל. שלחו מכתב, כמובן - אבל מי יודיע לי בטלפון שההודעה שדיברתי איתם בטלפון בכלל בטלה, והמכתב תקף למיון הזה? הייתי בטוחה שזה ראיון למסלול השני בכלל.
פאק איט T_T
אני ממש מפחדת שבכלל הלך לי חרא וזה.
ודווקא דיי רציתי את המסלול הזה.

ולחשוב שבאתי במיוחד עם שרשרת המזל שלי.