יש לי מלא מה להגיד, זאת אזהרה.

בגלל הצבא המסריח לא יצא לאלכס לחגוג כראוי את היומולדת 20 שלו.

אז האמא החמודה שלי אירגנה משהו צנוע בבית עם עוגה, נרות ושמפניה.

הוא כיבה את כולם בפעם אחת :P

נראה לי שהוא לא אהב את מה שקניתי לו, שרשרת וטבעת שבחרתי בקפידה.

הוא אמר תודה מאמי ונתן לי נשיקה, והקופסא מונחת עכשיו בצד ומתכסה לאט לאט באבק.

זה קצת מבאס כי היה לי חשוב שהוא יאהב את זה, אבל לא נורא.

מאז פינקתי אותו בשוקולדים ובחולצות שקניתי לו בתחנה המרכזית בת"א והכל טוב ויפה..

התחילה השנה האחרונה בבית הספר.

אנחנו לומדים עד 5 כל יום, חוץ מיומיים בהם אנחנו לומדים עד 4.

נורא קשה ונורא עמוס.

הפסיכומטרי נראה לי לא קשור לכלום כרגע.

אני מצטערת על זה שהתחלתי עם זה בכלל.

אני אשקיע כמה שאני אוכל אבל אני בטוחה שאני לא אקבל את הציון שאני שואפת לקבל.

במהלך השנה אני אלמד לאט לאט את כל אוצר המילים, אתרגל בין לבין את מה שלמדנו בקורס ואגש שוב בקיץ.

אני בטוחה שאני לא אצטרך לעבור את הקורס שוב.

יהיה בסדר, בלי לחץ..

נרשמתי לחדר כושר.

אולי זה נשמע לכם קצת מטופש שאני אומרת שאין לי זמן לכלום ובנוסף להכל נרשמתי לחדר כושר.

אבל זה הדבר ההכי חכם שעשיתי בחיים שלי.

לא יצא לי לבקר שם הרבה עד כה, אבל בימים שאני כן הולכת לשם, הכי כיף לי שבעולם.

זה משהו שמצליח להרגיע אותי, לנתק אותי מכל הבעיות ומנקה לי את הראש.

אני אוהבת את החדר כושר ושמחה שאחרי יותר משנה של תיכנונים סוף סוף זה התממש.

היו לי מבחנים למודיעין ואיכשהו עברתי אותם והוזמנתי לראיון.

בראיון נראה לי שפישלתי כי השתתקתי לגמרי כשהמראיינת ביקשה ממני להגיד לה על שתי חדשות שקרו בשבוע האחרון.

בסוף הראיון זכיתי לתשובה "נחזור אלייך"

אותה תשובה שקיבלתי מרוברטו שלא חזר אליי עד היום.

זה גרם לי לחשוב אולי אני לא בסדר, אולי אני חיה בבועה ולא אכפת לי ממה שקורה סביבי.

אבל זה לא ככה.

יש עוד המון בני נוער, ולא רק בני נוער שלא רואים חדשות בדיוק כמוני.

אז אני לא דואגת.

אתמול היה היומולדת שלי.

בדיוק כמו אלכס גמאני לא הצלחתי לחגוג כראוי כי היה לי בצפר עד 5 בערב.

ועוד יום מסריח כזה שכולל בתוכו 3 שעות תנ"כ ו-4 שעות פיזיקה.

אבל בכל זאת הביאו לי מתנות והמון אנשים אמרו לי מזל-טוב. גם אנשים שבדרך כלל אנחנו לא מדברים.

באו אורחים וחגגנו בבית.

ביום שבת וביום ראשון.

בקיצור, לא כזה נורא.

אתמול גם היה יום החמישה חודשים שלי ושל אלכס.

זה המון  זמן בשבילו וגם בשבילי.

לדעתי זה אומר כמה שאנחנו מתאימים זה לזה.

בכל זאת לגור ביחד ולהיות תקועים זה בתחת של השני כל היום בלי לעשות כלום.

כשאני רוב הזמן לומדת לפסיכומטרי או עושה שיעורים לבצפר,

זה קשה.

וזה שלא נמאס לנו אחד מהשני אפילו לרגע זה נורא מיוחד.

אם אתם נמצאים במערכת יחסים, תחשבו על מצב בו לא היה לכם "חופש" אחד מהשני אפילו לא קצת.

כל יום כל היום להיות ביחד.

לדעתי זה המבחן ההכי גדול שיכול להיות למערכת יחסים ולא כל זוג יוכל לשרוד את זה.

במיוחד לא זוג שהאהבה בו לא מספיק חזקה.

אלכס אמור לסגור את השבת הזאת ושנינו מתפללים שהוא יצליח לשכנע את האנשים למעלה שיתנו לו לצאת.

אנחנו מתכננים כבר די הרבה זמן לחגוג את ראש השנה בקיסריה, והסידור הזה של הצבא לא מתאים לנו.

זה הכל.