די שכחתי מה זה בצפר. החודש הזה מטורף.

27 ו-28 של ספטמבר היו יום כיפור ב-30 היה לי את הפסיכומטרי המקולל וב-29 לא באתי לבצפר, רציתי להתכונן קצת בבית.

כן, יש את האלה שאומרים שאסור להתכונן יום לפני אבל אני לא מאמינה בזה. אני תמיד מתכוננת הכי הרבה יום לפני ועד כה זה לא פגע בהצלחתי.

הפסיכומטרי היה באותה רמה בדיוק כמו המבחני סימולציה בקורס. אז כנראה גם הציון יהיה בהתאם, ב-3 בנובמבר נדע.

אין ספק שזאת הייתה טעות לעשות את הפסיכומטרי עכשיו, אבל לא נורא. הכל לטובה.

מקווה שכשאני אגש שנה הבאה זאת תהיה הפעם האחרונה ואני אשפר את ה-600 ליותר מ-700.

ב-1 לחודש היו לי ראיונות למודיעין, הסתבר שעברתי את הראיון הקודם.

הם שאלו אותי שאלות מוזרות כמו איך עובד המקרר ואיך עובד האינטרנט.

כמובן שלא ידעתי מה לענות.

גם על השאלה מי ראש הממשלה של סוריה לא הייתה לי תשובה.

מה-2 עד ה-11 הייתה חופשת סוכות. עבדתי כמה ימים אצל אמא שלי בגן וגם התחלתי שיעורי נהיגה.

עשיתי 3 שיעורים עד עכשיו.

החלטתי ללמוד על אוטומט, כדי לסיים עם זה יותר מהר ולעבור טסט ראשון בוודאות.

נורא דאגתי לפני שהתחלתי את השיעורים אבל זה לא כזה נורא אחרי הכל.

זה אפילו נחמד.

כבר ניתנה לי האפשרות לסוע מחוץ לעיר וזה אחד הדברים.

אני צריכה להתקשר למורה ולקבוע עוד שיעור.

ב-12 היה לי יום מיון תעסוקתי.

הלך לי הכי טוב בקטע של ההרצאות.

וואלה נראה לי אני יכולה להיות אחלה מרצה.

אבל עוד נראה מה יחליטו, וגם יש את השאלון התעסוקתי הזה.

מה שהכי חשוב לי בקשר לשירות הצבאי שלי זה שהוא יהיה קל.

אני גם אשמח לעשות יומיות ולהמשיך את החיים הפרטיים שלי כרגיל.

אלכס למשל, עושה יומיות. והוא אמר לי שהוא ירשם לחדר כושר היום.

נלך ביחד :)

יש בחדר כושר עוד מישהי, חיילת שמגיעה להתאמן כל יום.

לדעתי זה מעולה ככה.

ב-13 נסעתי עוד פעם מטעם מודיעין.

הפעם הם עשו לי מבחנים פסיכולוגיים למינהם כדי לבדוק אם אני באמת מתאימה למסלול שהם בחרו לי.

בכל ראיון של המודיעין אני חוזרת ואומרת שאני רוצה לחזור הביתה כל יום.

מדובר בבסיס סגור אז נראה לי שהם יוותרו עלי בכל זאת במוקדם או במאוחר.

ב-13 זה גם היה יום החצי שנה שלי ושל אלכס.

חצי שנה ביחד שמתוכה יותר מ-3 חודשים אנחנו גרים ביחד.

אני כל-כך שמחה על הקשר הזה, אלכס פשוט מדהים.

הוא תמיד יודע מה הדבר הנכון להגיד, לא משנה מה העניין.

זה מדהים אותי.

הוא תמיד יודע איך לשפר לי את המצב רוח.

חצי שנה זה הרבה בשבילי ובמיוחד בשבילו.

זה התחיל בתור קשר בלתי אפשרי, היינו מנוגדים מדי, בהכל.

אבל עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו משלימים זה את זה.

חצי שנה בה בכל יום האהבה רק גדלה ומתעצמת.

לא חשבתי שזה באמת יכול להיות ככה.

כל מה שאני רוצה לאחל לנו זה שזה לא יגמר לעולם!

ב-14 סוף סוף באתי לבצפר.

וב-15 שוב לא. היה לי ביוטופ.

מפגש אחרון, זהו לא צריך לראות את גיטה המדריכה המוזרה הזאת יותר.

לדעתי הביוטופ שלנו היה יכול להיות מספיק טוב גם אם היינו עושות אותו בקרית-גת.

הגן הבוטני הזה סתם מיותר.

אני מקווה שנקבל ציון בסדר.

עכשיו יש לי עוד חופשה קצרה של 4 ימים.

לא יצאתי לטיול השנתי.

זה ממש לא אופייני לי, לא החמצתי אף טיול מעולם.

אני תמיד בין הראשונים שמשלמים עליו.

אבל השנה, למרות שזה יב' החלטתי שאני לא אצא.

קודם כל אלכס שהתחיל את השירות הסדיר שלו.

לחזור 3 ימים הביתה כשאני לא פה...לא נראה לי נעים במיוחד.

שנית, בגלל כל הזימונים למודיעין הפסדתי הרבה חומר ומשבוע הבא מתחילה סדרה של מבחנים אחד אחרי השני, אני צריכה להשלים חומר.

זאת גם יכולה להיות הזדמנות טובה לקחת עוד כמה שיעורי נהיגה.

ואני נורא כועסת על עצמי שהתעצלנתי היום.

מממ אני גם מכורה לחדר כושר..ורוצה ללכת היום, מחר ומחרתיים.

שבוע שעבר לא התאמנתי בכלל בגלל המודיעין המעצבן הזה שהורס לי את כל התוכניות.

סיבה נוספת היא שאני לא כזה מחוברת לתלמידים בכיתה ובשכבה, ואם הייתי יוצאת הייתי רק עם החברות שלי ואני לא צריכה טיול שנתי בשביל זה.

מממ וגם אפשר למצוא הרבה שימושים ל-650 שקל.

לסיכום...חודש שוק בו אני אלמד רק שבוע, וגם זה עוד לא סופי