כל פעם כשאלכס נוסע לחבר שלו במקום להישאר איתי, אני לוקחת את זה נורא קשה.

זאת בעיה שהתפתחה אצלי.

זה שאנחנו גרים יחד כנראה גורם לי להרגיש כאילו אלכס הוא שלי וזהו.

כאילו שמדובר ברכוש.

פשוט בכיתי..

וגם בפעם הקודמת בה הוא נסע בכיתי.

מה אני בוכה?

הוא יחזור מחר לארוחת צהריים...

כולה לילה אחד בלעדיו

למה לבכות לעזאזל?

חבר שלו צריך אותו גם

אלכס לא רק שלי

אני חייבת להתחיל לקחת דברים יותר בקלות.

חייבת.

קיבלתי 74 במבחן בתנ"ך.

הקידומת הזאת של ה-7 זה משהו חדש.

אני לא מכירה אותה.

אף פעם לא ראיתי אותה על המבחנים שלי

והשנה, היא מופיע יותר מדי..

אני מבואסת.

התכוננתי למבחן הזה,

היטב.

כשקראתי את השאלות על הטופס שמחתי,

ידעתי את התשובות.

כתבתי המון,

ידעתי הכל.

חזרתי הביתה באותו יום מאושרת,

פשוט ידעתי שאני אקבל ציון טוב

100?

טוב בואו נהיה צנועים...בטח 90 ומשהו.

(חשבתי לעצמי)

והיום לפני שהיא חילקה את המבחנים,

היא אמרה שרק 3 קיבלו מעל 80

ואני חשבתי..

הרגשתי יותר נכון,

אני בטוח אחת מהם.

ואז המבחן ההפוך הושלך על שולחני..

74

פאקינג 74 מסריח!!

דפדתי בו וקראתי את ההערות..

"היכן זה כתוב???"

"מהיכן הפירוש שאת נותנת לכתובים???"

סבבה

אז לא למדתי מהחוברת המחורבנת שהכנת לנו,

למדתי ממקורות אחרים

וכדאי לך מאוד להחזיר לי את הנקודות שהורדת לי סתם כשאני אראה לך את המקורות האלה..

אם לא..

העניין יסריח עוד יותר.

אני אדאג לזה!