מחר יש לי מבחן בתנ"כ על המון המון חומר.

בשבת ישבתי כמעט כל היום עם התנ"ך הזה וקראתי את החלק של חוק וחברה 3 פעמים.

אמרתי לעצמי שאת החלק של עלילות הראשית אני אלמד בראשון, שני ושלישי בבוקר.

אתמול לא למדתי כלום כי חזרתי נורא מאוחר [סביבות ה-6 בערב] מהמיונים לומודיעין ולא היה לי כוח בשיט.

והיום, אחרי שיצאתי לחלון ב-11 ואני צריכה לחזור רק ב-2 וחצי לבצפר, הבטחתי לצמי שאני אלמד..אבל כלל לא.

כל מה שאני עושה זה לאכול, כן.

אני כל-כך שונאת את זה, אני לא רעבה בכלל, אבל אוכלת ואוכלת ואוכלת רק כדי לא לעשות משהו אחר.

אני אוכלת ומרגישה כמה אני מפוצצת ושכבר יש לי בחילה, אבל..

ממשיכה לאכול.

אני לא מבינה למה אני ככה וזה מעצבן אותי.

אוף..

יש לי מלא דברים לעשות..

מלא מלא!

אז למה???

איזה בנאדם דפוק אני.

וכנראה בנוסף לכל אני לא הולכת להצליח מחר במבחן..

כועסת על עצמי.

אם עברתי את הראיון אתמול, נשאר לי רק עוד ראיון אחד וזהו..

מקומי בחיל המודיעין מובטח.

תפקידי יהיה לקרוא מאמרים באנגלית ולתרגם אותם לעברית.

אולי מעט משעמם, אולי העיניים שלי יפגעו ואצטרך ללבוש משקפיים והגרוע מכל, כל הישיבה הזאת מול המחשב-אולי אני גם אשמין.

מודיעין מבחינתי זה רק עבור קורות חיים מרשימים בעתיד.

הייתי רוצה להיות מדריכת ספורט בצבא, להריץ חיילים ולאמן אותם.

זה שירות איכותי..

אבל בכל זאת, זה מודיעין, זה מיוחד.

זאת יחידת איתור שבוחרת את האנשים שלה בקפידה.

להיות במודיעין זה שווה אז אני אתן לזה צ'אנס.

אולי אחרי הכל זה יהיה מעניין..