מחר אנחנו נוסעים לקיסריה.

אני אוהבת לנסוע לקיסריה, למשפחה האומנת שלו.

יש שם אווירה כל-כך נחמדה כל הזמן, אני תמיד שוכחת מהכל.

הכל כזה רומנטי ואופטימי.

כיף שם.

מחר נוסעים, ואני כל-כך צריכה את זה.

יומיים בלי מחשב ובלי טלוויזיה, רק הרדיו ברקע.

ארוחת שבת, ים...רוגע ושלווה.

יומיים בלי אמא שלי, איזה תענוג.

אני ואלכס לא נפרדים, יומיים שלמים, נגיע ונזוהה מיד בתור הזוג המאוהב.

איזה כיף..

כל-כך צריכה את זה....

אז מה עבר עלי ביומיים האחרונים.

יום שלישי היה כולו סביב האודישן הראשון שלי.

רק התלבטתי מה אני אלבש, איך אני אתאפר, באיזו צורה אני אסרק את השיער שלי.

ניסיתי לתאר איך הבנות שם יראו..האם יהיו רק בנות או שיהיו גם בנים?

האם אני אצליח להתחבר שם עם מישהי?

כשהגעתי ליעד המבוקש, גיליתי חדרון קטן, שמחוץ לו יושבים כמה בחורים, ובתוכו מסתובבות בחורות. כמה מהן דוגמניות, רואים עליהן, והשאר נראות סתם אספסוף מהרחוב.

אני פוסעת לי בעקבים הענקיים ההם, נרשמת, מקבלת דף עם השם שלי ומספר, 146.

מסתכלת מסביב ומבחינה בתשומת לב שמופנת אלי, יושבת וממתינה.

כשנכנסתי לאודישן, בקבוצה עם עוד כמה אנשים, כל מה שהיה צריך לעשות הוא לרקוד ותוך כדי להעביר פחית דיאט קולה בינינו ולשתות מדי פעם.

הייתי מבסוטה אחרי האודישן הזה, למרות שידעתי שהסיכויים שלי קלושים.

הגעתי הביתה, מאוחר יחסית, בזבזתי 90 שקל על הנסיעה, הייתי תשושה, הלכתי לישון.

ואתמול, עד 1 בצהריים הייתי עם אמא שלי בגן שלה, כל הילדים שם חירפנו אותי. עייפו אותי.

וכשסיימתי שם התחלתי להתארגן לאודישן שהיה לי אתמול.

הפעם הבאתי את העקבים איתי בשקית. נסעתי והרגשתי את העייפות והחולשה.

הרגשתי שאין לי כוח, שאני לא רוצה.

הפעם האודישן היה בסוכנות, וכל הבנות שם היו בנות מהסוכנות. גיליתי שכמה מהן היו איתי באודישן שלשום. אז אפילו לא חשבתי שהן דוגמניות, חשבתי שמדובר בשחקניות או ניצבות.

הבנות נכנסו אחת אחרי השנייה, בנות יפות אמנם, וגם לא כולן. אבל מלאות ונמוכות.

בחורות רגילות שהתאפרו והתלבשו יפה, כאילו שאספו אותן מאיזו מסיבה במועדון.

חוץ משתי דוגמניות, עולות חדשות מחו"ל, לאף אחת לא היו נתונים של דוגמנית. פשוט לאף אחת.

התאכזבתי כי שאלתי את עצמי עם מי לעזאזל חתמתי? מה הולך פה?

זה הרגיש לי כאילו גם אני יכולה לפתוח סוכנות ולהחתים שם את כל הבנות מהשכבה שלי, זה יראה אותו דבר. בנות שבחיים לא עשו ספורט, שומנים בכל מקום, מה זה???????

אני מרגישה שלא עברתי את האודישן ההוא אתמול.

מדובר בצילומי ביוטי (פנים) ואני יודעת טוב מאוד שזה לא התחום שלי.

כעסתי על הסוכן ששלח אותי לאודישן הזה בכלל, למה זה לא ברור לו כמו שזה ברור לי? אני לא מתאימה לז'אנר הזה.

כעסתי גם על איך שהבנות נראות, התעצבנתי על הפוטושופ, כי לולא הפוטושופ זה לא היה ככה.

לא זיהיתי אף אחת מהבנות לפי התמונות באתר של הסוכנות, כולן נראות בתמונות פי 34362 יותר יפות, ושאני לא אזכיר בכלל את עיניין המשקל.

למה? למה זה ככה?

מה זאת הסוכנות הזאת שמחתימה כל אחת?

האם כל הדוגמניות נראות כיום ככה? מה הולך פה..

איך זה שפתאום אני, עומדת בחדר ההוא ומרגישה את העיניים הננעצות בי, על זה שאני כל-כך גבוהה ורזה כביכול, כשתמיד חשבתי שאני לא מספיק..

למה מיהרתי וחתמתי שם?

למה לא נסייתי סוכנויות אחרות?

הטעות הכי גדולה בחיים שלי!

לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, לא מצליחה לגבור על הייאוש. 

טוב שמחר אנחנו נוסעים, אני ארגע ואשכח מהכל..