לפעמים זה כל כך קשה להחליט.

להיות בטוחים לגבי משהו מסויים..

כל דבר קטן יכול בשנייה לשנות את דעתך גם אם חשבת שאתה סגור על זה.

הפסיכומטרי,

די החלטתי שאני עוזבת את זה.

לא משקיעה אפילו טיפה..

לא לומדת אף מילה ולא מתרגלת כלום.

אפילו הרשתי לעצמי להבריז מהמפגש האחרון.

אבל המבחן סימולציה שעשינו אתמול שינה את דעתי.

בלי לעשות כלום, בלי לדעת אף מילה באוצר מילים, קיבלתי 580.

פאק, זה מספיק כדי להיות אחות מוסמכת.

איך?

זה גרם לי לחשוב, בואנה, יש אנשים שניגשים לפסיכומטרי כמה פעמים בשביל להוציא את הציון הזה, ואני קיבלתי אותו בלי טיפת השקעה.

והציון הזה הוא כשלא הייתי מרוכזת בשיט בגלל השעה המאוחרת, ואחרי שעשיתי טעויות טפשיות לחלוטין בחלק המתמטי.

אז הציון יכל להיות עוד יותר גבוה, ככה בלי לעשות כלום.

זה גרם לי לחשוב, בואנה, אני חכמה..אולי כדאי שאני כן אשקיע.

אולי אחרי הכל יצא לי משהו מזה.

וזה נורא בלבל אותי.

90% שאלכס יסגור שבת.

אני מקווה שהכל יסתדר בשבילו, לא כיף לשמוע אותו מודאג בטלפון.

אבל לא על זה רציתי לדבר אלא על העיניין שהוא לא יהיה איתי בחג.

תיכננו הרבה זמן לחגוג עם אמא שלו

ואפילו קניתי בשבילה סל מלא ממתקים.

אני מקווה שאחרי הכל יתחשבו בו, חג זה חג וראש השנה בפרט.

היום היה בוחן בתנ"ך ולפי דעתי הלך בסדר.

אבל אי אפשר לדעת מה לצפות מהמורה המוזרה שלנו.

כשהיא הסבירה לנו שצריך להשקיע ולתרגל כדי להצליח היא הביאה לנו דוגמה של תלמיד שהיא נורא גאה בו.

"הוא השקיע והתאמץ ועבר את הבחינה עם ציון של 62!!"

מה?

זה טוב?

זה נקרא לעבור את הבחינה?

בזה את כל-כך גאה?

קיצר, כמו שאמרתי. אני לא יודעת למה לצפות מיהודית סיוון.

עוד מעט אגש לחדר כושר,

ועוד פעם אני רוצה להגיד שזה הכי כיף בעולם.

אני הולכת לשם בשמחה וחוזרת מאושרת.

אני מאוהבת.
כדי לכם גם לנסות