נראה לי שהבעיה הכי גדולה של אנשי העולם כרגע היא ססמאות נבובות. ימין או שמאל, קומוניסטים או קפיטליסטים, דתיים או חילוניים, אוהבי אירוויזיון או שונאי אירוויזיון, אוהדי ברצלונה או אוהדי ריאל מדריד. ובכוונה אני מנסה להקיף פה את כל הספקטרום של האנשים.
זו תקופה ארוכה כבר שאני יושב וחושב למה זה לא עובד?
הרי אני חי עם אנשים מכל העולם, אנשים שכל כך שונים ממני, אתאיסטים, מוסלמים, נוצרים.
אנשים שחושבים שאין לי זכות לחיות בישראל, אומרים לי את זה בפנים, רבים איתי ואז יוצאים לאכול פיצה איתי.
אז ניסיתי להבין מה קורה? למה אנשים כל כך שונאים אחד את השני? למה אנשים לא מקשיבים אחד לשני גם אם זה קשה לשמיעה?
והחלטתי להסתכל רק על ישראל, כי אני ישראלי, כי אני מכיר את השפהוהאנשים,ואת האמת, כי להסתכל על כל העולם נראה לי גדול מדי.
אז הסתכלתי על החדשות,ועל הטוקבקים, בעיקר על הטוקבקים, וניסיתי להבין למה. למה אנשים שיכולים לעמוד בתור בסופר אחד ליד השני מאחלים מוות בייסורים האחד למשנהו בתגובות באתרי חדשות שונים ומשונים. מצאתי כמה פנינים רגילות " שמאלנים תמותו", "ערבים מסריחים, כולכם צריכים למות", " ימנים טיפשים", "פשיסטים, רוצחי ילדים ונשים" ועוד ועוד. ואלו היו בכתבה על מותו של אוסאמה בן לאדן ( מה הקשר?).
אז הבנתי שאנשים פשוט לא מקשיבים אחד לשני, נוצר קיר בין אנשים, כל אחד תקוע בבוידעם של עצמו, לא רוצה להקשיב, לא רוצה להשתנות, לא רוצה להיפתח, נה נה בננה שוקולד של חנה.
כאילו אם סוציאליסט יקשיב לתומך קפיטליזם בו ברגע הוא יוחשב כבוגד בתורת קארל מארקס ויוצא להורג על המוקד, ואותו דבר לגבי ימני התומך בסיפוח הגדה המערבית, הפוחד שהקשבה לאיזה בחור שמאמין שצריך להחזיר את יהודה ושומרון תגרום לו להפוך לתומך נלהב בתנועת אנרכיסטים נגד הגדר.
אז חבר'ה יש לי בשורה לא נדבקים בדעות של מישהו אחר אם מסכימים להקשיב לו, נשבע שלא, ואם תנסו פעם אחת תיווכחו ותראו.
אחרי שהבנתי שנעלמה לנו תרבות הדיון, שאיננו מסכימים להקשיב האחד לשני, שאיננו מסכימים לקבל שישנם אנשים עם דעה שונה, ושאנו אוהבים לקלל ברגע שמשהו לא נשמע לנו כאילו חובר על ידינו. ניסיתי להבין למה? או יותר נכון, איך זה קרה לנו? לאן הלכה תרבות הדיון שלנו? ולא הסכמתי לקבל את התשובה שהיא מתחבאת בשוודיה ( אם כי אני מוכרח להודות, היו שלבים שכמעט השתכנעתי).
ההארה נפלה עליי דווקא בצפייה בוויכוח פוליטי תרבותי, ללא קללות, ללא איחולי מוות, ללא בקשות עלייה לגרדום. וויכוח אמיתי בין אדם שמאלני בכל רמ"ח איבריו ובין אדם ימני מתון בכל נשמתו. הם ניהלו שם ויכוח על כל המצב הפוליטי במדינה, ממחירי הדלק, כלה במצבם של ניצולי השואה, המצור על עזה, הקמת שתי מדינות לשני עמים וכו'.
ומה שראיתי שם גרם לי להזיל דמעה. ראיתי שם שני אנשים, משכילים, ידענים, ואולי הכי חשוב מנומסים. אבל מה שבאמת ראיתי שם זה את תרבות התיוג והקטלוג האוטומטי שנוצרה במדינה: שמאלנים, ימניים, דתיים, חילוניים. או בכינויים הדדיים שהקבוצות נותנות האחת לשנייה: אוהבי מחבלים, רוצחי ילדים, אוכלי חינם, בועלי קטינות. הם דיברו אחד לשני אבל לא אחד עם השני, לא הקשיבו לדברי האחר, לא באמת לפחות. לפעמים נראה היה שהתשובות שלהם נשלפות ממענה אוטומטי של פוליטקאים או קבוצות מחאה. כאילו מנוסחות כבר בדייקנות, מהפייסבוק ישר לשלט באיילון, ססמא אחר ססמא.
במקום לנסות ולהבין את האחר, הם תקפו האחד את השני, במקום לשאול שאלות על דעתו של האדם איתו הם מדברים, הם הצהירו מה שנקרא "עובדות", כאילו הדבר הזה באמת קיים, במקום נסיון הדדי להתרכך, לקבל, לנסות ולראות אולי האדם האחר צודק, ולו בכמה מהדברים שהוא אומר, הם התנגחו כמו בדו קרב, כאילו זה איזה קרב אגרוף בפלייסטיישן אותו חייבים לנצח ( ועל הדרך האשימו את התקשורת בה האדם השני צופה כשוטפת מוח, ונשבעו שאם היה רואה אתרי חדשות שונים, הוא היה מבין, וזה מתקשר ל"עובדות" אותן הם הזכירו ו"הוכיחו - מי ישמע).
ואז זה נגח בי, כמו מוריניו בכל העולם. אחת הבעיות החמורות שלנו היא שאנחנו חושבים שאנו מתאגרפים, ושיחה היא זירת אגרוף, ולכן אם ימני אני ואני מקשיב לשמאלני ואומר וואלה יש לו שם כמה נקודות שאני מוכן לאמץ אז הפסדתי, ואם אני שמאלני ואני חושב שיש משהו במה שהבחור הזה אומר על גדר ההפרדה אז חטפתי נוקאווט, ואסור להפסיד. והגישה הזו שכל שיחה בינינו, פוליטית או לא צריכה להסתיים כאשר אחד שותת דם והשני שואג כגלדיאטור בזירה היא שמובילה אותנו לאבדון.
אז הבנתי שגישת המנצח מפסיד,גורמת לחוסר היכולת לזוז ימינה או שמאלה, או קדימה או אחורה, והיא שגורמת לחוסר ההקשבה שלנו, ומערכת הקילול האוטומטי, או לפחות מערכת המגננה של ננה בננה אני צודק אתה לא.
אבל ניסיתי להבין מה גורם לנו לראות כל דו שיח כדו קרב, מה מוביל לזה שכל שיחה תהפוף למרדף עם מזל"ט, איתור מטרה, שיגור טיל, ושלום על ישראל. יש הרבה סיבות, אנו חיים בעולם תחרותי, כך מחנכים אותנו, אנו חיים באזור מלחמה שמבוסס על מנצח מפסיד, באמת שיש הרבה סיבות, אבל הסיבה המרכזית לדעתי היא מערכת הקטלוג והתיוג. במדינת ישראל של היום, אתה חייב לבחור צד, ולא רק לבחור צד, אלא לדבוק בו, ולא רק לדבוק בו, אלא להילחם בשבילו, ולא רק להילחם בשבילו, אלא גם למות בשבילו אם צריך, והכי חשוב אל תיתן לצד השני לנצח. וזו בעיה חמורה, כי וואלה, כמו שהגננת שלי אמרה לי כבר בגן, החיים זה לא שחור ולבן. אני יכול לחשוב שמחירי הדלק הם זוועתיים ושהמדינה צריכה לעשות משהו לגבי זה, ועדיין לתמוך בסגר על עזה, ואני יכול לתמוך בסגר על עזה ועדיין לצאת להפגנה שקוראת לממשלה להכניס לשם כוסברה, ושאר מוצרי מזון, ואני יכול לתמוך בגדר ההפרדה, אבל להפגין כנגד הטוואי. ואני יכול לשרטט את הקו שלי בעצמי, פעם ימין פעם שמאל, לא צריך את הססמאות חסרות הפשר שלכם.
ואני יכול להקשיב, כי להקשיב לא הורג, ואני יכול להשמיע את דעתי ולקוות שאף אחד לא ינסה להרוג אותי.
אבל כאמור, במדינת ישראל של היום אתה לא יכול לעשות את זה, יש רעים ויש טובים, תבחר צד קח קסדה וצא להילחם בהם.
אז ככה נוצר מצב שבו בהפגנה של יום העובד יהיו רק אנשים שרוצים לראות פה מדינת נוסח המניפסטו של מארקס, ולא יגיעו לשם אנשים שפשוט רוצים לראות מדינה קצת יותר סוציאליסטית, וככה נוצר מצב שבו רבנים בצפת זוכים לאהדה מטורפת בגלל שהם אסרו למכור דירות לערבים, ואם אתה ימני אתה חייב להתייצב, ואם אתה שמאלני אתה חייב להגיד שחיילי צה"ל הם רוצחים, ואם לא תגיד, אז הפסדת. זה מה שמוכרים לנו היום, עם ססמאות נבובות, עם אידיאולגיות חסרות חוט שדרה, ועם טוקבקים מאיימים, והכי מצחיק עם חוסר יכולת לבצע את מה שכתוב על השלט.
אבל זה לא משנה, אתה חייב לבחור צד, שלא תישאר באמצע, כי אתה חייב למצוא קבוצה של אנשים שתגן עלייך ותהיה בעדך, אז אסור לעבור מצד לצד, אסור לזוז,אה כן, ואסור להקשיב למישהו מהצד השני, כי הקשבה אומר שנכנעת, ואם נכנעת הפסדת. והמזרח התיכון זה לא מקום למפסידים.
אז המסקנה שלי היא שאני לא רוצה שתגדירו אותי, ואני לא רוצה שאף אחד אחר יגדיר אותי. קוראים לי עילם לביא, אני בסך הכל ילד בן שש עשרה אבל נמאס לי לראות שנאה יוקדת בין אנשים על קידוש השם יודע מה, נמאס לי לראות גזענות, או פנאטיות מהצד האחר, ונמאס לי שאני חייב לבחור צד ולצאת לדו קרב. אני חושב שצריך להפוך את המדינה שלנו לקצת יותר סוציאליסטית, אבל קומוניזם זה לא אני, אני בעד שתי מדינות לשני עמים, אבל אני חושב שלא צריך לעשות צעדים פזיזים, אני בעד הסגר על עזה, אבל בחייאת מוצרי מזון תכניסו ( ואני יודע שמכניסים, אבל יכול להיות שצריך קצת יותר), אני חושב ששכר הבכירים הוא שערורייה ומחירי הדלק בדיחה, אני חושב שקריאה לא למכור בתים לערבים אך ורק כי הם ערבים היא פשע וקוראים לזה הסתה, אני חושב שהפת"ח צריך להחליט האם דרכו היא אך ורק שלום, או שלום + ארגון טרור, אני חושב שצריך להיות הפרדה בין דת ומדינה, ואני אשמח לראות יותר אוטובוסים בשבת, אבל אני גם חושב שישראל היא מדינת היהודים, אה ותסלחו לי אבל אין לי בעיה עם זה שיחיו פה מוסלמים, ולא אני לא תומך בארגוני טרור וגם לא בסו קולד זכות השיבה, וכן אני חושב שצריך לקיים משא ומתן עם הפלסטינים, למרות שיש מצב שם לא פארטנר, כי מישהו חכם פעם אמר לי ששלום עושים עם אויבים, כי חברים שלך איך להגיד, חברים שלך, ולא אני לא סטוקר של ליברמן.
קוראים לי עילם לביא ואני אחליט בכל פעם לאיזה מחנה אני משתייך, יותר מזה, לא בא לי על מחנה, אני פשוט אחליט, ואני מודע שלפעמים אשנה את הדעה שלי אחרי שאדבר עם מישהו, או אקרא משהו, או מכל סיבה אחרת, אבל זה לא אומר שאין לי דעה. זה אומר שאני מרשה לעצמי לשנות אותה,.אני מודה כבר עכשיו שאני לא יודע הכל, מודה אני.
אני אודה לכולם אם לא תקטלגו אותי בכל פעם שאכתוב טוקבק, אני אודה לקבוצות שמקיימות הפגנות למען הורדת מחירי הדיור הדלק וכו' אם הם יסכימו לא לכתוב בו בזמן שלטים לגבי הכיבוש משחית וכו', כי אני לא בדיוק רואה את הקשר בין הדברים, ובא לי להיות בהפגנה הזו, אני אודה לפעילי ישראל ביתנו אם הם לא יגידו שאני עוכר ישראל כאשר אני נוכח באותה הפגנה עם פעילים של "שלום עכשיו" ואני אודה לפעיל "שלום עכשיו" אם הוא לא יקלל אותי כאשר אגיד שצריך לעצור את המשט הבא לעזה, אני אודה לפעילי השמאל אם הם לא יפציצו בהודעות דוגמת "איך יכול להיות שנותנים לליברמן לדבר? בואו לעצרת למען הדמוקרטיה" ואם כתבתם, אז לפחות תכתבו בסוגריים אוקסימורון, ואני אודה לממשלה אם היא תחליט לתת למשטרה ולבית המשפט לעשות את העבודה שלהן ולחקור קבוצות מסוימות אם צריך לחקור אותן, ולא להקים לשם כך ועדה ממשלתית, כי בשביל זה יש הפרדת רשויות.
אני אודה לכולם אם תרדו מעץ השמאל ימין, ומעץ הססמאות הנבובות והלא ריאליות, תורידו את המגנים והחרבות ותתרכזו במצב הפוליטי של המדינה ובמה שאתם חושבים, ולא במה שהקבוצה שאליה אתה משתייכים חושבת כביכול, מותר לכם לשנות דעה. ואם אתם חושבים שאני חסר דעה, חסר עמוד שדרה אידיאולוגי, עוד איזה אדם לא ריאלי שחי בעולם אידאלי, אז דברו איתי, אני מבטיח להקשיב, ואני מבטיח שאם תקשיבו תיווכחו שלא כך הדבר. אה ועוד משהו קטנטן, תקשיבו אחד לשני גם אתם. גם אם אתם חושבים שהצד השני טועה, להקשיב לא הורג. חוסר ההקשבה ותרבות הדיון המגעילה שנהייתה פה היא שורש הרע כרגע במדינה, ולכן צריך להתחיל ממנו. לפני שאנו עושים שלום, לפני שאנו מאשימים את כל העולם. בואו נחזור להיות ישראלים, בעלי עמוד שדרה ודעה משלנו ובעלי תרבות דיון אמיתית. בואו נחזור להיות ישראל על כל גווניה, ישראלים שיודעים להכיל דעה אחרת, מדינה סובלנית, אנשים סובלניים. כשזה יקרה נוכל להסתכל קדימה עם תקווה וחיוך לעתיד טוב יותר, אבל עד אז כל עץ שננסה לנטוע סופו ליפול, כי שורש קיומנו כרגע רקוב. ולא תעזור שום ססמא כדי לכסות על כך, כי ססמאות באות לכסות בדיוק על זה, כשאין כבר כוח לנהל דיון, פשוט זורקים ססמא, ונמאס מזה.
ומי שמסכים שיצטרף, ויפיץ את זה דרך הקשבה ותרבות דיון, ומי שלא מסכים, דבר איתי, למה לא?
והכי חשוב, שיהיה יום טוב,
עילם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
