רושם בתוך יומן מסע

אהלן זירו יירס יקרים, קודם כל ברכות לכולכם, עברתם תהליך לא פשוט, אתם צריכים להיות גאים בעצמכם,

רבים ניסו ולא הצליחו, ועכשיו אתם כאן, אחרי קו הסיום של תהליך ההכנה

ובפתחה של אחת התקופות המעצבות, הטובות, המגניבות, והחוויתיות ביותר בחייכם.

אז אחרי הפתיחה הקצת אובר דרמטית, הרשו לי להציג את עצמי, אני עילם שנה ראשונה ודור ראשון אי פעם בקולג' החדש בהולנד, מאסטריכט ליתר דיוק. הבלוג הזה מיועד במיוחד לכם, בתקופה המבלבלת והלא פשוטה של בחירת הקולג', אני מקווה שזה יעזור במעט, ושתוכלו להבין טיפה יותר על היודבליוסי באופן כללי, וכמובן על הקולג' בהולנד, כי אני מניח שרבים מכם ניסו ולא כל כך מצאו מידע על הקולג' פה. אז בואו נתחיל.

קודם כל קצת מידע ממש ממש כללי על המיקום של הקולג', אז הקולג' נמצא בדרום הולנד, חמישה קילומטר מהגבול עם בלגיה, וחמישה קילומטר מהגבול עם גרמניה, כך שאם בא לכם להשוויץ במעברי גבולות אינסופיים ללא הצגת תעודה מזהה זה המקום שלכם. הקולג' ממוקם במרכזה של עיר, מאסטריכט שמה ( אל תנסו להגות), עיר לא גדולה במיוחד אבל גם לא קטנה, מאה אלף תושבים, מלאה בתי קפה, חנויות, ברים, וכל מה שעיר בהולנד יכולה להציע. זוהי העיר הכי עתיקה בהולנד, מלאה במלא מקומות עתיקים ומגניבים, ועם אחת הכנסיות הכי עתיקות באירופה. העיר מרוחקת מרחק שלוש שעות נסיעת רכבת מאמסטרדם, ככה שאנחנו די מרוחקים, אבל אפשר לנסוע בסופש"ים, וגם אין יותר מדי סיבה לנסוע, כי יש הכל, אבל באמת הכל בעיר. כמו שאתם מבינים, אפשר לצאת לטיולי אופניים, או טיולים רגליים לא מעט, בגלל שאנחנו באירופה וגבולות זה לא בעיה, ובגלל שאנחנו קרובים לבלגיה ולגרמניה, כך שלי יצא לעשות קמפ בהרים בבלגיה, וגם בעיר אהכן בגרמניה. האזור הוא ירוק ויפהפה, ובקיץ המזג אוויר מצויין וקאמפינג וטיולים הם יותר ממומלצים. וסתם ככה שתדעו, במלחמת העולם השנייה זו הייתה העיר ההולנדית הראשונה שנכבשה על ידי הגרמנים, החיילים ההולנדים פחדו מאוד ולכן לקחו את האופניים וברחו. אופניים זה עדיין כלי התחבורה המרכזי בעיר, וגם אנחנו רוכבים על אופניים ברחובות הציוריים והמגניבים, מיותר לציין, של מאסטריכט.

מזג האוויר פה הוא די אירופאי, כך שהחורף קר – משהו בין חמש מעלות למינוס תשע עשרה, תלוי בשנה, השנה קיבלנו לא מעט שלג, או למען האמת די הרבה שלג, שזה נחמד לאוהבי השלג, ופחות לאוהבי הים. החורף נמשך משהו בין חודשיים לשלושה, ולפעמים גם באמצע החורף יש ימים שופעי שמש ( באון יחסי לאירופה). אביב וקיץ מתחילים פחות או יותר עכשיו, מזג האוויר נע בין שתים עשרה לשלושים מעלות, והשמש זורחת כל יום עד משהו כמו תשע וחצי ואפילו יותר. באזור יוני יולי מתחילים לרדת גשמים כי העונה הרטובה היא הקיץ, אבל אפריל מאי ורוב יוני זה זמן מעולה לצאת ולהשתזף, או סתם לעשות מלא טיולים באזור. אז כמו שאתם מבינים, אנו מקבלים פה את כל עונות השנה, סתיו קריר אבל די מגניב לראות את השלכת פה, חורף קררררר, ומלא שלג, אביב יפהפה עם פריחה וירוק, וקיץ חמים עם מטרי גשם מדי פעם. אני מוכרח להגיד שהחורף לפעמים די מדכא, ונראה כי השמש שכחה את תפקידה, אבל זה בין היתר כי אני בן אדם של שמש, ואל דאגה הדיכאון עובר די מהר, זה מצריך רק וואפל בלגי, שוקו חם, ואיזה ריקוד הודי שהבחור ההודי מעביר פה.

אנחנו חיים בהולנד כך שהשפה בחוץ אמורה להיות הולנדית, אבל נחשו מה, הידעתם שבהולנד ישנם יותר אנשים דוברי אנגלית כהלכתה מאשר בארצות הברית? בקיצור כולם מדברים אנגלית ושפה לא ממש מהווה בעיה, רק לפעמים בהתנדבויות שאנחנו עושים עם ילדים, או עם חבר'ה עם צרכים מיוחדים זה מהווה איזושהי בעיה, אבל איי, יש איזה מורה הזוי עם שיער קוצני שמעביר שיעורי הולנדית אליהם ניתן להירשם, כך שזה לא ממש בעיה.

הקמפוס – או חוסר הקמפוס

אז בקולג' שלנו אין קמפוס, זהו קולג' פתוח, ואני אסביר בקרוב מה זה בדיוק אומר איך זה נראה ואיך זה מתפקד. אז הקמפוס בבנייה ויהיה מוכן רק בסביבות אלפיים וארבע עשרה, אז כנראה שאתם לא תזכו להיות בו. אז איפה אנחנו גרים, אנחנו גרים בבניין דירות ממש מגניב, במרכז העיר, אבל ממש במרכז העיר, בתוך העיר העתיקה של מאסטריכט, מרחק שתי דקות הליכה מכל המקומות הכי מגניבים בעיר, דקה מהשוק המגניב של מאסטריכט, ומחיי הלילה, חמש דקות מכל הכנסיות העתיקות, דקה מהבית כנסת הישן, ובאמת כל מה שתרצו. בגלל שאנחנו חיים בתוך העיר, נוצר קשר עם הקהילה, ואנחנו חיים באינטרקציה עם העיר ולא בתוך קמפוס מבודד על הר מלא בכבשים ( סליחה אטלנטיק קולג'), כמובן שיש גם חסרונות בלגור ללא קמפוס, אין לנו את כל המגרשי כדורגל כדורסל, בריכות וכו' שיש במקומות אחרים, והבית ספר והמגורים לא נמצאים דקה האחד מהשני, והמורים לא גרים איתנו, אבל לפחות מבחינתי זה נותן לי כל כך הרבה חופש, ועניין, והיכרות עם העיר כך שזה מחפה על הכל. הבית ספר עצמו מרוחק כארבעים דקות הליכה מהמקום בו אנו גרים, וחמש עשרה דקות נסיעה באופניים ( לכולם יש אופניים שמסופקות על ידי הקולג'), בבית ספר יש את כל הכיתות, אולם ספורט, מבואה, ספרייה, מחשבים וכו'.

לימודים –

אז הלימודים הם כמובן במסגרת הבגרות הבינלאומית, שזו תעודת בגרות די מוערכת, מאתגרת, אבל ממש ממש לא בלתי אפשרית. אנו לומדים שלוש מקצועות בהייר לבל ושלוש מקצועות בסטנדרט לבל. שזה אומר שלושים שעות לימודים סך הכלו ( כל שעה זה בעצם ארבעים דקות, כך שזה בכלל לא הרבה) ולא מעט לימודים עצמאיים. הלימודים הם ממש לא החלק המרכזי בכל היודבליוסי, אבל כן, אתם תצטרכו להכין שיעורי בית, ולעבוד לא מעט לבד. אבל לדעתי גם התוכנית הלימודית עצמה היא מאוד מעניינת ומאתגרת ושונה מכל מה שראיתי בארץ. ואל תשכחו, לימודים בתוך הבית ספר זה החלק הקטן, לומדים הרבה יותר מכל החוויה, מהנשים, מההתנדבויות מהתרבויות וכו'. ושלימודים לא ידאיגו אתכם כל כך בבחירת הקולג', אלא אם כן יש איזה מקצוע שאתם רוצים במיוחד, ואז אתם יותר ממוזמנים לשאול אותי אם הוא קיים פה או לא.

Cas –

שזה בעצם ראשי התיבות של יצירתיות, אקטיביות, והתנדבות למען הקהילה. במסגרת הבגרות הבינלאומית אתם מחוייבים לעשות מספר שעות מחייב של הדבר הזה. משהו כמו שעה וחצי שעתיים בשבוע מכל דבר. אז בעצם איזושהי פעילות ספורטיבית, איזושהי פעילות יצירתית, ואיזושהי התנדבות למען הקהילה. האפשרויות מאוד משתנות מקולג' לקולג' תלוי במיקום, ובעניין של התלמידים. זה המקום שבו היוזמה שלכם היא מאוד חשובה, אתם יכולים להקים כמעט כל פרוייקט שתרצו, סדנאות ריקוד, כושר, חוגים שונים ומשונים, לפתוח התנדבויות חדשות וכו', הכל תלוי ביוזמה שלכם ובתחומי העניין שלכם, זה באמת בידיים שלכם. בקולג' פה למשל מבחינת התנדבות יש כמה פרוייקטים של עבודה עם חבר'ה בעלי צרכים מיוחדים, והרבה פרוייקטים בנוגע מודעות לסביבה וכו', אבל שוב, האפשרויות נמצאות וזה תלוי בכם מה תרצו לעשות.

הייחודיות והאתגר בקולג' –

אז אחרי שסיפרתי לכם באופן מאוד כללי על מה קורה פה, ובאופן כללי על היודבליוסי הגיע הזמן לדבר על הייחוד והאתגר בקולג' המדהים הזה. אוקיי, אז הקולג' בהולנד היה קולג' בינלאומי קיים שהוחלט להפוך אותו לקולג' של היודבליוסי, לומדים בו חבר'ה מגיל שנתיים עד תשע עשרה, ולא כמו שנהוג בדרך כלל ביודבליוסי מגיל שש עשרה עד תשע עשרה. מהוועדות הלאומיות מגיעים חבר'ה רק בגיל שש עשרה, רק לשנה הראשונה של האייבי, כך שכל שאר החבר'ה בבית ספר הם אנשים שגרים במאסטריכט עם ההורים, והולכים לבית ספר של היודבליוסי. איתי בשכבה לומדים חמישים ואחת חבר'ה שנבחרו על ידי וועדות ועוד שלושים שלחיים במאסטריכט, וגם הם באים מכל העולם, רק שהם לא נבחרו על ידי וועדה. למעט כמה מורים שהגיעו במיוחד ליודבליוסי, רוב המורים הם מורים שהיו פה לפני ולימדו בבית ספר הבינלאומי, המנהל וצוות ההנהלה גם הם אנשים שניהלו את הבית ספר הקודם. אז מה זה יוצר? זה יוצר אתגר אדיר, אנו כדור ראשון באמת מקימים ומעצבים את הקולג', אנו בונים מסורות, מחליטים על פעילויות, ועובדים על כל מיני דברים כדי שהבית ספר יהפוך להיות יודבליוסי, אנו לא מקבלים בועה מגוננת של קמפוס ושל מורים שמכירים את היודבליוסי, ושל מאתיים חבר'ה שכולם מאמינים בהצלת דובי הפנדה, אנחנו צריכים לשכנע תלמידים, ומנהלים ומורים להקשיב לנו, להילחם על הדברים שאנחנו רוצים לעשות, אנחנו בונים יודבליוסי באופן די עצמאי. זה יוצר המון אתגרים וקשיים, אזל זו חוויה אדירה, אנחנו לא באים והופכים להיות חלק מהזרם, אלא אנו יוצרים את הזרם, אנו מפיצים את הרעיון של יודבליוסי בתוך הקולג', לאנשים שלא מכירים את הרעיון, אנחנו יוצרים מסורת, ולאט לאט משכנעים אנשים להיות חלק מהם. אנחנו לא מקבלים הכל על מגש של זהב, אלא מייצרים לאט לאט את המגש הזה, זה דורש הרבה עבודה, יצירתיות והשקעה, וזה קורה לאט, ויש לא מעט משברים, אבל זו חוויה אדירה, כי אני יודע שבעוד שנתיים, יהיה לנו חותם על הבית ספר, וגם לכם חבר'ה, עוד עשר שנים כשתחזרו לפה, תסתכלו על הקולג', תראו את הפעילויות, ותוכלו להגיד, את זה אני התחלתי, את זה אני בניתי, את זה אני עשיתי.

וחוץ מזה יש לנו איזו בועה קטנה, חמישים ואחת אנשים מכל העולם שגרים ביחד, ועושים מלא פעילויות ביחד, ולומדים אחד על השני, ורוקדים ועושים שטויות ביחד. אנחנו נהפכנו ממש למשפחה, וזה דבר מדהים.

חבר'ה הקולג' שלנו זה לא הקולג' הכי עשיר בעולם, ואין לנו קמפוס, ואין לנו הרבה דברים אחרים, אבל יש לנו את הרוח של יודבליוסי, ויש לנו את הרצון הבוער להפוך את הקולג ליודבליוסי, וזה כבר קורה, תאמינו לי שכשאתם תגיעו, המקום הזה הולך להיות הרבה יותר טוב ממה שאנחנו קיבלנו אותו, אתם הולכים לעשות כיף חיים ולחוות את החוויה של החיים שלכם. חבר'ה אם אתם לא רוצים להיות רק עוד אחד, אם אתם רוצים להטביע חותם, אם אתם רוצים ליצור מסורות, ליצור פעילויות, ליצור יודבליוסי, UWCM  זה המקום בשבילכם.

אה חבר'ה והסיבה הכי חשובה שבגללה אתם רוצים לבוא היא... שקרן ואני, אנחנו הסקונד ייר הכי מגניבים, סטלנים, ואדירים אי פעם, תחשבו על זה!

בקרוב אני אעלה תמונות של העיר, של הטיולים, ושל החבר'ה שתוכלו לטעום קצת מהחוויה.

אני מחכה בקוצר רוח לראות מי יבוא לפה, ומאחל בהצלחה ענקית לכולם, מצפה לראות אתכם בקיץ.

כאן לכל שאלה, תהיה, או סתם שיחה,

עילם, שנה ראשונה, דור ראשון בקולג' בהולנד.