ברצינות מה אני כבר עשיתי?
אולי לא הייתי בדיוק מיס.קדושה מעונה אבל הייתי בסדר פחות או יותר
גם כשאני עושה הכי טוב שלי הכל מתפקשש לי
התקווה? מזמן נאבדה
עתיד?לא נראה באופק
יאווש? יש והרבה
דמעות? החברות הכי טובות שלי בתקופה האחרונה
אופטימיות? אין
אין לי כוח יותר להלחם , נמאס,אני פורשת, אני לא רוצה ..לא רוצה להלחם במלחמה היום-יומית שכל יום משנה את מאזן הכוחות שלה , אני רק רוצה לברוח לחוף מבטחים... חוף המבטחים שלי היה פעם מקום נעים חם וטוב מקום שיש בו מיטה חמה ,יד מלטפת,אוכל חם היום חוף המבטחים נהרס היום הוא מקום קר, חשוך ואפל.
עצב זה הרגש הדומיננטי שהרגשתי בחודשים האחרונים אליו כמובן נלווה הפחד ,פחד מכישלון,פחד מדחייה,פחדים שכולם התגשמו ..
אם תראו אותי ברחוב אתם לעולם לא תנחשו שזה מה שאני מרגישה כי כל בוקר אני שמה עליי איפור מיוחד.. קצת מייק-אפ:"תראי שהכל בסדר למרות שלא" קצת עיפרון שחור :" את לא צריכה להראות את החולשות שלך" וקצת סומק :" שלא תעזי לפלוט למישהו מילה על מה שאת מרגישה באמת" והכל זה הצגה אחת גדולה ...
המשפחה שלי לא עוזרת
הורים? כבר לא יודעת את סוג הקשר איתם.
אני מרגישה לבד
שלכם
מור [יודניקית מבולבלת]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
