אני ,החיים, ומה שבאמצע

אווקי אז עכשיו כשיש לבלוג חצי שנה  פלוס מינוס XDD

הגיע הזמן לספר את הסיפור שלי , למה פתחתי בלוג , מי הייתי ומי אני כיום :)

יאיי תמונה שקסית שמצאתי וגם קשורה ...לא זוכרת מאיפה היא XD

אז הכל התחילב כיתה ו' אם לדייק , גיל 13(נשארתי שנתיים בגן) , מור מתחילה לעשות את צעדיה הראשונים בעולמם של בני הטיפש-עשרה ,טין איגר'ס , מתבגרים מה שתרצו , אז כמובן ששמחתי בחלקי   אבל לא ידעתי שזה יהיה כ"כ ...כואב? , הכיתה שלי בכיתה ו' הייתה כיתתהה נפלאה ממש אהבתי אותה כולנו היו מגובשים, בסוף כיתה ו' כולנו ביחד בכינו בגלל שלא נוכל להשאר ביחד>< ,באותה שנה או אולי שנה לפני (תתחשבו זה היה לפני כמעט ארבע שנים) התאהבתי בילד אחד מהכיתה שלי , כאילו ממש הייתי מאוהבת עד מעל לראש, עברה השנה וחיש מהר עלינו לנו לכיתה ז'[שנה נוראית] כיתה חדשה ,אנשים חדשים בצפר חדש הכל חדש :)בכל מקרה אמרו לי יותר נכון כתבו לי במכתב ששלחו לי הביתה לבוא בתלבושת אחידה ביום הראשון אז בקיצור אני וכל החברות שלי באנו בתלבושת אחידה אבל קלטנו שאנחנו היחדיות [סניף סניף כמה מביך]לא משנה איכשוא יצא שאני והחברההכי טובה שלי בזמנו היינו באותה כיתה אבל רק שתינו היא התחברה לאנשים שהיא הכירה מהיסודי שהיו "מקובלים" ואותי היא הכירה מהשכונה ואני השתייכתי לקבוצת ה"לא מקובלים" "פריקים" מה שתרצו...אני לא יודעת אם זה היה תוצאה של המצב החברתי בו הייתי או סתם בלי קשר באותה שנה הייתי חולה מלא בגלל האלרגיה הייתי מכורה לטיפות אף כמו לסמים , וגם לכדורי אלרגיה ,זה לא פגע לי בציונים ,אבל בהחלט פגע לי ביסכוי הקלוש שהיה לי לתקרב לקבוצת"המקובלים"[מנקודת מבט של היום אני לא מבינה איך הייתי מטומטמת כ"כ] , קראו לי בהרבה שמות וצחקו עליי מלא, דברים שהורידו את הביטחון העצמי שלי שגם ככה  היה נמוך לקרשים .ההורים שלי לא ידעו ממצבי החברתי , אני לא סיפרתי להם הייתה עבודה , לי זה היה טוב לא רציתי לספר ,התביישתי

בהשוואה לכל האחים המוצלחים שלי הייתי טעות ,אחת שסתם נפלה בעולם מבלי שיהיה לה ברור לה למה......

במצב הזה נשמך גם לכל אורך כיתה ח', שגם בה לא הייתי הרבה בבצפר בגלל האלרגיה וגם בגלל נדודי שינה , והיה לי ריב ענק עם חברה טוב שלי , זאת שהייתה איתי בכיתה והיא הסיתה את כל החברות שלי נגדי ,זה הסתדר איכשהוא לא זוכרת איך

בכיתה ט -בא השינוי ...

פירקו את הכיתה שלי , כי פתחו במקומה כיתת פרוייקט ואת הכיתה פיצלו לשתיים אחת לט2 ואחת לט3  אני נפלתי בט3 , שהייתה כיתה די נחמדה עם הרבה אנשים שאהבתי ושאני מכירה , חוץ מערס אחד שהחליט למרר לי את החיים , ושוב הביטחון העצמי הלך,ושוב שנאה עצמית והרס עצמי והערכה עצמית נמוכה , עד שיום אחד חברה שלי תפסה אותי ולקחה אותי ליועצת, שהייתה נחמדה מאוד, ועזרה לי מאוד, הערס לא הרפה ואני החלטתי שבאש נלחמים רק עם אש , הורדתי לו סטירה ,

מאז הוא נרגע, וכולם אחריו.

ועכשיו אני עולה לי"א התחלתי תיכון עם אחלה כיתה , עם ההורים אני עדין לא מתקשרת משהו , וכן לפעמים אני עצובה ולפעמים נשברת ,אבל צריך לפעמים להשבר בשביך לבנות את עצמך מחדש, למשל , לא מזמן העפתי מחיי איזה ידיד מעצבן ששיגע לי ת'שכל אני יודעת שאני אראה אותו, אני יודעת שהוא ישנא אותי

אבל לי ל אכפת- תקראו לי כלבה , רעה, מכשפה ..לא אכפת לי

אני עושה מה שטוב לי  :) אם אני לא אדאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי , זה מה שהעולם נתן לי להבין , אני מסוגלת לשמוח ואני מצטערת על זה שביזבזתי את השנים היפות שלי [גילאי 13-15] על מקובלות ושנאה עצמית אני מרגישה שהן ברח לי ...

 *אנימה התחלתי לאהוב מכיתה ו'-לכל השואלים XD