אני ,החיים, ומה שבאמצע

X___X , הצילו!!! אני מותשת מכל מה שקורה

עברתי חמישה ימים שבהם לא אכלתי ולא שתיתי כמו שצריך וגם לא ישנתי

מצאתי את עצמי יושבת עם קפה בגינה עם אנשים שהכרתי לפני חמש דקות

וישבתי עם הקפה בגינה עד השעה שלוש בבוקר, ועד שהגיע יום שישי והמהולל *-* חשבתי שאני אאבד את השפיות.

וגם באמצע עשיתי בגרות ... X_X בהיסטוריה וניראה לי שהלך בסדר אבל תמיד הספק מרחף לו ... ואז חזרתי הביתה ביום שישי

וביום ראשון הייתה הבגרות האחרונה והמהוללת בלשון עשיתי חישוב ויצאלי 73 נקווה שיהיה טוב בע"ה .וביום שני היה לי איבחון

ואמרו לי שיש לי הפרעת קשב T-T . ועכשיו יש תיגבורים במתמטיקה עד שנדע כמה קיבלנו במועד א' T__T [ אם לא קיבלנו 100  מגישים אותנו למועד ב'- ואני בשלוש יחידות למי ששאל]  וגם ביום שישי וראשון יצאתי עם חברות ...ובעיקרון אני עכשיו מותשת

ומחר יש לי תיגבור משמונה בבוקר

אין לי כוח !!

אהה סוף סוף הכל מסתחיל להתסדר ולהתיישר ^.^

אני שמחה ומאושרת ו..זהו

חחח היום אני וחברה שלי חיכנו בספרייה כדי לשמוע תשובה האם מורידים אותי ל4 יח"ל או לא XDDD

וכמובן שהלכנו למחשבים שם[כי ביננו מי בדור הזה הולך לספרייה בשביל ספררים?] חחח ואז כמובן שנכנסו לפייס

והתחלנו לחפור אחת לשניים בסטטוסים חח XD ואז הלכנו ליועצת כדי שתגיד מה התשובות והיועצת אמרה שכדאי לי

ללכת לאיבחון וקבל הקלות כי כנראה יש לי איזה קושי למידה באנגלית XX והיא גם אמרה שבשבוע הראשון של כיתה י"א יהיה לי מבחן באנגלית שאצטרך לעבור אותו על 75 ומעלה אבל מה אכפת לי העיקר נתנו לי הזדמנות לשפר ת'עצמי .. חח

חזרנו באוטובוס חחח אני תמיד נקרעת מצחוק באוטובוס אל תשאלו למה XDDD ונראה לי אנשים חשבו שאנחנו מוגבלות חחח

ואז הלכתי הביתה ויאמא שלי הייתה שם ואמרתי לה על האיבחון והיא אמרה שבסדר היא תדבר איתם והכי חשוב

הפגישה בין המורה לאימא שלי התבטלה 3:

קיצורים אני מאושרת D:

ברצינות מה אני כבר עשיתי?

אולי לא הייתי בדיוק מיס.קדושה מעונה אבל הייתי בסדר פחות או יותר

גם כשאני עושה הכי טוב שלי הכל מתפקשש לי

התקווה? מזמן נאבדה

עתיד?לא נראה באופק

יאווש? יש והרבה

דמעות? החברות הכי טובות שלי בתקופה האחרונה

אופטימיות? אין

אין לי כוח יותר להלחם , נמאס,אני פורשת, אני לא רוצה ..לא רוצה להלחם במלחמה היום-יומית שכל יום משנה את מאזן הכוחות שלה , אני רק רוצה לברוח לחוף מבטחים... חוף המבטחים שלי היה פעם מקום נעים חם וטוב מקום שיש בו מיטה חמה ,יד מלטפת,אוכל חם היום חוף המבטחים נהרס היום הוא מקום קר, חשוך ואפל.

עצב זה הרגש הדומיננטי שהרגשתי בחודשים האחרונים אליו כמובן נלווה הפחד ,פחד מכישלון,פחד מדחייה,פחדים שכולם התגשמו ..

אם תראו אותי ברחוב אתם לעולם לא תנחשו שזה מה שאני מרגישה כי כל בוקר אני שמה עליי איפור מיוחד.. קצת מייק-אפ:"תראי שהכל בסדר למרות שלא" קצת עיפרון שחור :" את לא צריכה להראות את החולשות שלך" וקצת סומק :" שלא תעזי לפלוט למישהו מילה על מה שאת מרגישה באמת"  והכל זה הצגה אחת גדולה ...

המשפחה שלי לא עוזרת

הורים? כבר לא יודעת את סוג הקשר איתם.

אני מרגישה לבד

שלכם

מור [יודניקית מבולבלת]