יש ימים בהם הפנטזיה על המיטה הרכה היא כמו מחשבות על אואזיס אחרי ארבעים שנה במדבר כשרק העיזים המאובקות מארחות סוג של חברה אפאטית.

שמונה בבוקר ואני כבר באוניברסיטה, מגלה ששחכתי לקחת כסף לקנות משהו לשתות ונאלצת להסתפק בשוקו המעפן של המכונה (ילדים, אל תנסו את זה בבית). אחרי שלוש שעות כבר באוטובוס לעבודה, לא שעבדתי יותר מדי. העברתי את רוב היום במשחק הבועות בפלאפון של הבוס שלי בנסיון לשבור את השיא (התקרבתי!) למי יש כח לעבוד בכלל אחרי שלוש שעות של סטטיסטיקה? עוד אין ספור שעות... שיעור נהיגה... שיחות למוקד של האוניברסיטה (ואם בצונך לקבל את תחזית מזג האוויר בזימבבואה הדרומית אנא לחץ סולמית או המתן עד שתיגמר לך הסבלנות)... אחרי חצי שעה ניתקתי בייאוש והחלטתי לכתוב להם מייל במקום. לחיי הטכנולוגיה.

אז אני מוצאת את עצמי מכרסמת בורקס חצי קפוא (למי יש סבלנות לחכות שיהיה מוכן?) מול פרק של "מחוברות" ומהרהרת לי בנושאים עמוקים כמו הטופס של הארנונה שצריך לשלם (אבל בשביל לשלם צריך לקום ולהוציא את האשראי מהתיק שרחוק ממני במספיק מטרים כדי שאאלץ לקום מהכורסא).

ועדיין מוקדם מדי ללכת לישון, שזאת בעצם הסיבה העיקרית ואולי היחידה שהחלטתי לעדכן. למען האמת אני עייפה מדי לעשות כל דבר אחר, כולל לקרוא מאמרים סופר מעניינים ששלח לי טוויטר (הידעתם שקופים יודעים דקדוק? מסתבר שקרובי המשפחה הרחוקים והשעירים שלנו מצליחים במשהו שאלפי גולשי ישראבלוג עדיין לא הפנימו).

בכל מקרה, אם כבר התכנסנו כאן ברגע מרגש זה, אנצל אותו לעידכון חגיגי:

http://www.petlovers.co.il - הקהילה לאוהבי בעלי חיים שמספקתי לי כסף לדברים חיוניים כמו מזון וליפגלוסטים בטעמים. האתר ברובו עדיין בפיתוח, אבל מה שכן, כבר יש לנו קהילה, לוח מודעות, אינדקס בתי עסק, בלוגים ובקרוב גם מאמרים ועוד הפתעות. אז אם אתם לא רוצים שאגווע מרעב בימי הקיץ הקרים והקשים שלנו, כנסו לבקר מדי פעם ואם אתם יכולים, הפיצו הלאה כי מיסחור היא לא מילה גסה (ברצינות, זה יעזור לי מאוד).