אני חושבת שיש לו קעקוע מסוג כלשהו על החלק העליון של היד. אם הייתי צריכה לנחש אז הייתי הולכת על חיית טרף כלשהי. טיגריס נוהם או פנתר או זאב שחושף שיניים. ההליכה שלו אינה מולדת, היא תוצר של שעות אימונים רבות בהן הוא סיגל לעצמו סיגנון מיוחד אבל אף אחד חוץ ממנו (ומאיתנו) אינו יודע את זה.

יש דברים חוץ מחוברות פורנו ישנות שהוא מסתיר מתחת למיטה. לא מעט סודות מתגלגלים בין כדורי האבק ולפעמים הם מפריעים לו לישון.

הוא מסוג האנשים שנשים זקנות לא מחבבות. הוא לא מה שנקרא, "בחור מבית טוב". למרות שהבית שלו היה דיי טוב, באופן יחסי.

אני חושבת שהמסגרת היא זו שלא הסתדרה איתו ולא להפך. המורים שלו לא התברכו בסבלנות או הבנה או ניסיון עם ילדים שקשה להם לשבת בשקט.

אז במקום ללמוד היסטוריה וחשבון הוא למד דברים אחרים מאחורי הבניינים בשכונה ובחצרות נידחות.

אני לא חושבת שהוא אהב את זה, אני חושבת שהוא ידע שאין לו ברירה אחרת.

אני חושבת שהוא מסוג האנשים שמשאיר את הטלוויזיה דלוקה בלילה. הוא לא טיפוס שאוהב שקט.

ומה אפשר להגיד עליה? אני לא חושבת שהרבה אנשים היו יכולים להגיד עליה משהו. אפילו הוריה לא היו מסוגלים למצוא יותר ממילים ספורות לתאר את ביתם. אולי כי הכל אצלה היה רגיל למדי. מראה ממוצע, תחביבים רגילים... לא משהו מסויים להצביע עליו.

אני חושבת שהיא מסוג הבנות שאוהבת לראות סרטים פשוטים ולאכול בבתי קפה ולשמוע מוזיקה קצבית בזמן נהיגה. אני לא חושבת שהיא מודעת למה אופנתי ומה לא, אבל איכשהו תמיד מצליחה להתלבש בצורה הגיונית. היא לא מסוג הבנות ששומרות על המשקל אבל אף אחד לא היה מגדיר אותה כשמנה. למעשה, אני בספק אם מישהו היה מגדיר אותה בכלל.

אולי הם לא היו קוראים למה שיש להם אהבה. הם לא מהזוגות הדביקים שהולכים שלובי ידיים או מארגנים מסיבות לכל החברים.

יש משהו מובן מאליו באיך שהיא מסתכלת עליו ואני חושבת שיש סיכוי גדול שבעוד שלושים שנה הם עדיין ידשדשו זה לצד זו בשקט אופייני של שני אנשים שנפגשו במקרה ליד דוכן העיתונים בשכונה.