איך אני אוהבת את הצביעות של התקופה הזאת, פשוט מחמם את הלב הקטן והמסכן שלי.

אז סליחה באמת, סליחה שאני לא קונה את זה.

כל הבבונים שבינכם - אלה שמתנהגים ברחוב כמו קבוצה של קופים שעירים מהג'ונגל; דוחפים, רומסים, צועקים, יורקים, לא רואים אף אחד ממטר, מרביצים, מתחצפים, מפליצים, מחטטים, מגרבצים, משהקים (בדרך כלל כל הדברים האלה ביחד) אבל בכל זאת, לא שוכחים להגיד "גמר חתימה טובה" בכל הזדמנות ולחשוב שזה פותר אתכם ממשהו, שזה הופך אותכם לאנשים יותר טובים איכשהו.

כמו השכן הנחמד שלי מלמעלה, שמרגיש חופשי לבעוט בכלבים ולהאשים אותי בזה שאני רוסייה ולקלל אבל פתאום, שבוע אחד בשנה הוא מפליץ את הסליחות שלו כאילו זה עוזר למשהו, כאילו הוא לא יחזור להיות הבבון המסריח שהוא היה קודם שבוע אחרי.

תתעוררו ותתחילו ללמוד קצת במקום לשחק כדורגל כל היום כי כשתלמדו לקרוא תבינו שתהליך האבולוציה החל מזמן והגיע הזמן לנסות לפתח את המוח המצומק שלכם מעבר לקילוף גרעינים שחורים. כמה ישראלי מצדכם, לבקש מכולם סליחה ואז לחזור להתנהג כמו בהמות.

למען האמת, אף אחד לא באמת רוצה לשמוע סליחה בגלל תאריך אומלל, זה מפגר לחלוטין. במקום להתנהג כמו עדר טיפשים, לא עדיף לנסות ולראות מה באמת לא בסדר עם ההתנהגות שלכם?

אני לא חושבת שבני אדם נועדו להיות מושלמים (זה נועד ליצורים קטנים ופרוותיים שכל תפקידם בעולם מסתכם בלהיות חמודים), אני גם לא חושבת שעלינו לשאוף לשלמות אבל ראבק, קצת ציוויליזציה? קצת הרגשה שהתפתחנו קצת מאז ששמנו בצד את המקל לציד נמלים והקקי?

אני זוכרת שחזרתי מלונדון והייתי בתחושה מגעילה במשך כמה שבועות -  למה בני אדם מתעקשים להתנהג בצורה שבסופו של דבר מוציאה להם עצמם שם רע? אז על מה סליחה? סליחה תגידו לילדים שלכם שלא הצלחתם לנסות להפוך אותם לדור יותר נורמאלי של אנשים.