קודם כל Ashmash חוגג היום יום הולדת! בגלל שאני גרועה בזה פשוט אגיד כל הכבוד ששרדת שנה נוספת על כדור הבלהות הזה וGood Luck, מיליון אחרים לא הצליחו  [הפוסט היה אמור להתפרסם אתמול, מצטערת על האיחור]

כבר עשיתי את ההקבלה הזאת בעבר, מצטערת שאני ממחזרת קצת.

הגעתי למסקנה שלקרוא ספר של סופר מוכר ואהוב זה כמו לעשות אהבה. התחושה הזאת של "מוכר", לדעת מה אני מקבלת ובכל זאת להיות מופתעת כל פעם מחדש... להתרגש כי... יש איזשהי אינטימיות חמימה וקירבה שבמילים, כאילו האדם שכתב אותם הוא לא באמת זר אלה מישהו שחולקים איתו סוד גדול. יש ספרים שצוללים לתוכם ללא יותר מדי ציפיות, סקס פשוט ללא יותר מדי מורכבות. הם יכולים להפתיע וגם לשעמם, יכול להיות שאני אהיה מאוכזבת לאחר הסיום ויכול להיות שאפתח תלות ואחזור לספר הזה שוב ושוב ושוב. כשאני לקחתי את "סוגרים את הים" של יהודית קציר אני הרגשתי עיקצוצים בכל הגוף והתרגשות כזאת של ציפיה למשהו מסעיר. ואני לא התאכזבתי. הסיפור האחרון בספר השאיר אותי עם עיניים לחות והרגשה של סיפוק. פעם קראתי לזה "סקס רוחני" ואני עדיין חושבת שזה לא שונה בהרבה, אולי הסיפוק הוא קצת שונה אבל בסופו של דבר הם מקבילים ומשלימים אחד את השני, הגוף והנפש.

ולכתוב זה בסך הכל לתרגם את הרגש למילים. אני לא מאמינה שמשהו טוב יכול להיכתב מטכניקה בלבד ושלל רעיונות. יכול, אבל הוא לא באמת יהיה טוב. הרגש הוא הצבעים שאיתם מציירים את השמיים והכוכבים וכל האירוסים שבשדה. זה הדחף, הרצון, הדלק.

אני לא מצליחה לשחרר את זה, לטפס מעל הקיר הדמיוני הזה של הרצון לשמור את הכל בבטן ופשוט לכתוב. הסיפור מונח לו על מדפי הזיכרון ונכתב שם אבל ברגע שאני מנסה לתרגם אותו למילים אמיתיות הוא מתפוגג. אולי זה בגלל שאני יודעת שהוא חייב להיות גדול מהחיים, מיוחד כי הוא בא לשקף משהו שהיה בדיוק כזה ואם לא אצליח תמיד ארגיש פיספוס ענקי ואולי בעצם הסיפור הזה הוא יהיה מה שישלים את הכל, את העבר. אבל קודם צריך להיות מסוגלים לכתוב דברים וכנראה שהזמן עדיין לא הגיע.

טוב, אחרי אוסף השטויות הזה אתנער לי מהנוסטלגיה החולמנית ואגש לדברים היותר מהותיים:

לא אכתוב על אתמול/שלשום כי אין לי כח וכי אש"כ  הבוהקת הבטיחה לעשות את זה [ולמען האמת יצא לה הרבה יותר טוב, אני בטוחה]

היה הזוי וכיף והצטערתי שפרשתי מוקדם, חוסר שינה של הימים האחרונים תקף אותי באכזריות.

אצרף תמונה של פישמן עם הגלויה ההזויה שמצאנו בשירותים: