לפני הכל אני רוצה להכיר לכם אני פיני, העכבר ההומו החמוד שלי. פיני הוא פרי מוחי הקודח, לצערי לא היתה לי סבלנות להשקיע בפן האסטטי של הקומיקס, זה יקרה מתישהו לקראת ינואר כשאקבל את לוח הציור הדיגיטלי שתמיד רציתי
כלומר... אם מישהו יהיה מספיק נדיב לקנות לי לוח דיגיטלי 
היום סידרתי את השקים שסבתא שלי הנחיתה כאן לרגל מעבר הדירה.
מצאתי תמונות, קלסר במשקל של 20 קילו עם גזרי עיתונים על כלבים (עדיף לא לדעת), קלסר עם בון ג'ובי שקיבלתי בירושה פעם מאחותה של חברה שלי ושקית ענקית עם יומנים ישנים ופתקים מימי התיכון.
בזמן שחיטטתי בערמת הזכרונות גיליתי משהו מזעזע! (חוץ מהעבודה שהחמוס חירבן מאחורי השקים)
הייתי פאקצה!
הייתי פאקצה מהסוג המזעזע שהעריץ את ווסטלייף וכתב רשימות של עשרת הגברים הסקסיים ביותר (טוב, לזכותי יש לומר שבראש הרשימה היו ג'רי סיינפלד וג'ים קארי ולא בראד פיט 
או שזה לא לזכותי?) עם כל שורה שקראתי התעוותתי יותר ויותר - מי לעזעזאל הייתי ולמה מישהו לא ירה בי?
ברצינות, אני לא זוכרת חצי מהדברים שכתבתי עליהם, מרגיש כאילו מישהו הפגיש אותי עם מתחזה שמנסה להיות אני, ועוד מתחזה גרועה.
מצאתי גם שלל תמונות שהסגירו שנהגתי להסתובב עם בגדי גוף 10 שנים אחרי שהם יצאו מהאופנה ומשקפיים שהיו גורמים להארי פוטר לקנא (למזלי הכלב לעס אותם לפני שהיתה לי ההזדמנות להרוס לעצמי את חיי המין לעד).
צירוף מקרים גרם לכך שגם את הסורק הצלחתי להפעיל אחרי הרבה חודשי מאבק ולכן אני מתכוונת להעלות לכאן חלק מהזוועה (הפחות זוועתית יש לציין)
אין לי מושג למה זה סורק באיכות גרועה אבל זה מה שיש.
וככה ניראתי לפני מיליון שנה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The girl from Oz
