מסקנה: להיות בחורה עם גופייה לבנה במוסד של ימי חמישי זה כמו להיות סקנדינבי בהארלם. אני לא יודעת איך הגענו לשם, הייתי בטוחה שעוד רגע מישהו יגש אלי וישאל אם הלכנו לאיבוד. או ימצוץ לנו את הדם 
בהתחלה הייתי דיי מבואסת, לא בגלל המוזיקה או הקהל אלה בעיקר בגלל שחשבתי איך לעזאזל אני אמורה לרקוד לצלילי: ררר רררררר ווורררררר פרררר בואאאאה! חוץ מזה ראיתי משהו שניראה כמו דם מרוח על המדרגות, בשילוב עם המראה של הקהל זה דיי עושה את החשק להסתובב ולרוץ בצרחות לכיוון הנגדי. או לפחות להתנדנד על העקבים למקום מבטחים.
מסתבר שעם אנשים נכונים (ואלכהול חינם) אפשר לרקוד בערך לצלילי כל דבר והיה דווקא דיי כיף. אני עדיין לא קולטת מה הכיף בלהתלבש באופן זהה לחלוטין אבל היי, יש דברים שאפילו אני לעולם לא אבין. יש משהו במראה הערפדי שמאוד עושה לי את זה אבל כשזה הופך למין אופנת-פס-יצור-כולם-ניראים-אותו-דבר זה גורם לי חשק לתפוס קיט איפור להוסיף להם קצת צבע. ובגדים לא שחורים, סתם ככה לגיוון.
בשלב מסויים ראיתי משהו קופץ על אש"כ, בהתחלה נבהלתי כי חשבתי שמישהו מנסה לערפד אותה (וכבר שלפתי את יתד העץ שלי) אבל לא, זאת היתה זורבבלה
גאד אני אוהבת אנשים עם שיער ג'ינג'י, גורמים לי לרצות לחדש את הצבע. אחרי שהתלהבנו והצטלמנו אש"כ מצאה כוסית ישראבלוגית נוספת, לאוויניה אנדרוניקוס. מה הסיכויים לפגוש את שתיהן באותו ערב? גדולים כנראה אם מדובר בתל אביב ~מרגישה לשנייה כמו עכבר כפר קטן ומסכן~
גיליתי גם שאלישבע (מצטערת, לא יכולה לקרוא לאנשים "הבריטית" XD) אוהבת לקרוא ואפילו יותר מזה, אוהבת לקרוא ספרים מהסוג שאני אוהבת לקרוא. דבר שגורם לגיקית כמוני לחייך בזדוניות ולפזול לכיוון הספרייה שלה. חוץ מזה קבענו לנסוע ללונדון לראות את הארי פוטר החמישי מאוד קשוח ואפל מצידנו
נ.ב - תמשיכו להצטרף לפרוייקט, זה מלטף לי את האגו
ואלה התמונות שצילמנו בדרך חזרה. כלומר, אני מצולמת ע"י אש"כ. היא עדיין רוצה להיות מצונזרת 
וגם תמונות שזורבבלה צילמה *מתחבאת*
משהו שמצאנו בדרך, אש"כ אהבה את השרשאות של הפיטמות 
למה יש לי נטייה לצאת ככה? 
אני ניראת יותר טוב במציאות, נכון שכן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The girl from Oz
