אני מחסלת את היומן [התכוונתי לכתוב כאן בלוג אבל נפלט לי "יומן". כנראה שזה באמת ככה ולכן לא אתקן את זה אפילו] הישן וזה מרגיש לי מוזר. כמה קטעים בכל יום... לאט לאט. הבלוג ההוא היה קצת יותר אישי, מוצף במספיק בולשיט אבל איכשהו בין לבין כתבתי גם דברים שאמרו משהו. לא הסתכלתי עליהם מאז שהם נכתבו ופתאום לראות אותם... למחוק אותם הרגיש לי קצת כמו לחטט בתוך פצע.

אני רואה קטע ואני יודעת בעקבות מה הוא נכתב. אני רואה שיר עילג ואני יודעת מה גרם לי להוציא אותו החוצה. אני זוכרת, כל יום, כל דקה. אני זוכרת וזה לא מפסיק לגרד.

מטופש כמה שזה לא יהיה, זה מרגיש לי קצת כמו טקס קבורה. אף אחד לא יראה את הדברים האלה יותר, אף אחד לעולם לא ידע. אני משאירה את הדברים המעורפלים והמשמעותיים אבל הרוב הולך, נכנס לטיוטות לעד. מרגישה כאילו אני צריכה להרים כוסית יין לבן לכבוד הארוע... ללוות אותו לדרכו בצורה מכובדת.

מוזר לי לחשוב שיש אנשים שעוקבים אחרי הפוסטים שלי ונשארים עמוק בצללים. אני לא מתכוונת כמובן לטרולים במקרה הזה. אני רואה מנויים כאן שהיו מנויים גם בבלוג הקודם ויחד עם זאת מעולם לא הגיבו. מסקרן אותי אם הם יודעים למה אני מתכוונת, עדים שקטים לכל התהליך הזה.

***

ולנושא שונה לגמרי.

הבוקר ראיתי את הכתבה הזו וניהיה לי רע. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3335895,00.html

סוף סוף מישהו מעיז לדבר על הורות כלא על דבר אידיאלי ומושלם אלה כעל משהו שכולל טיטולים מסריחים וחיים שנהרסים ולעולם לא שבים להיות אותו דבר. כלומר, מעיז עד שהתגובות מתחילות להגיע ואז היא נוקטת בגישה מפייסת וחנפנית כדי לרצות אותם. שלא יחשבו חס וחלילה שהיא באמת מתחרטת על זה שהביאה ילדים לעולם (וזה לא שאני חושבת שהיא מתחרטת, היא פשוט מראה את כל הצדדים)

לא שיש לי בעיה עם מה שהיא כתבה, להפך - אני חושבת שיש כמה צדדים להורות אבל עצם העובדה שהיא הרגישה צורך "להתנצל" על זה שהיא מראה כביכול את החרא שבלהיות הורים מעצבנת אותי. ממתי אנשים צריכים לפחד להגיד את מה שהם באמת מרגישים?

בוהו, אז היא קיבלה תגובות זועמות. כאילו שזה מפתיע, מספיק להגיד למישהו בישראל "אני לא רוצה ילדים" ותגובות הנאצה לא מאחרות לבוא.

מספיק לראות בנושא הזה טאבו, לגדל ילדים זה חרא של דבר, לא תמיד משתלם, לא מתאים לכל אחד ובטח שלא דבר שחובה לעשות.

אני לא התכוונתי שזה יצא בנימה כזאת אבל הייתי עצבנית, תתבעו אותי (סתם, חבל על הכסף, אני מרוששת).

***

שלשום היה לי קרייבינג רציני לחצילים. מוזר, אם להתחשב בעובדה שבחיים לא טעמתי חציל  למחרת קניתי חציל סגלגל וטיגנתי אותו למוות, יצא דווקא טעים.

אתמול, באמצע הלילה בזמן שריירתי על בובת הסטיץ' שלי התעורר בי חשק רציני לפיסטוקים. קמתי והפכתי את כל הבית בנסיון למצוא כמה אבל כמה שמצאתי היה שקית עם אגוזי קליפורניה. הטעם שלהם לא דמה לפיסטוקים כלל, אפילו אחרי ששפכתי עליהם קילו מלח (בשלב הזה הם סתם הפכו להיות מגעילים ביותר). אם לא העובדה שלא היה לי סקס יותר מחצי שנה הייתי הופכת להיות מאוד מודאגת -.-"