אתמול היה אחד הערבים המשעשעים והמהנים ביותר שהיו לי בחיים.

אני ואשכ"ית החלטנו לצאת. מה עושות שתי רוסיות שכמותנו הלבושות בהתאם לערב פרוע בעיר? "יאללה, הולכים לסטימצקי!" החלטנו פה אחד ונסענו לקניון חיפה. אחרי שסיימנו לנבור בערמות ספרים (אוי את הספר הזה אני חייבת! ואת זה... ואת זה... ואת זה...) נסענו למרכז כרמל ושם הכיף האמיתי התחיל.

בזמן שישבנו במרכז פנורמה אש"כ שלפה גליון עדכני של קוסמופולינטן, מה שהוביל לעשרות שאלונים (כמו האם את חמודה או סקסית), רכילויות על הסלבים ופרצי צחוק בלתי נשלטים. עקב מצב הרוח ההזוי עברנו ללהתקשר לאנשים שיהיה כיף לעבוד עליהם, לצערנו אירע לא ענתה וכך נכשל הרעיון. תוך כדי הצחוקים על אנשים שונים ומשונים בעיתון, אש"כ זרקה ביטוי מאוד מעניין: хрюк на елке. מה שגרם לנו לצווח עוד יותר בהיסטריה ולהפחיד את זוג הזקנים שישבו בקרבת מקום (לאנשים שלא יודעים רוסית הביטוי אומר חזרזיר על עץ אשוח). בפרץ הצחוק החדש עלה הרעיון לשדך בין פיני העכבר ההומו לחזרזיר, מה שבאמת עשיתי היום בבוקר. חשוב לציין שלאורך כל הערב רשמנו משפטים ובדיחות על גבי דפי הקוסמופולינטן כי לשתינו יש זיכרון של סבתא שלי והיה חבל מאוד לאבד דברים כאלה. אני חושבת שיום אחד הוא יהיה שווה הרבה כסף (או הוכחה חותכת לכך שפעם לפני המון המון שנים היה לנו חוש הומור).

אחרי שסיימנו לתכן את הזיון בין פיני לחזרזיר וציירנו יצורים משונים עם שמות יוונים החלטנו ללכת ולעשות יחסי ציבור לנו ולפיני (במילים אחרות, ונדליזם). הצטיידנו בטוש מארקר שחור והלכנו לחפש מקום מתאים לכתוב עליו את כתובות הבלוג שלנו בצירוף ציורי פיני למינהם. בזמן שקיפצנו במורד הרחוב אש"כ ראתה עמוד עם כל מיני כתובות כמו: "שירן ומורן כוסיות לנצח" והציעה לכתוב את זה שם.

אני: לאאא, אנחנו צריכות משהו גדול יותר!

אש"כ: חחח אל באנדי, בוא לפה! XDDD

אנשים ברחוב חשבו שלקינו בהתקף אפילפטי משותף.

כמה דקות לאחר מכן, מצאנו לוח מודעות וזה מה שיצא:

לא ממש רואים מה כתוב כאן כי הפלאפון דיי מעפן אבל כתוב שם את כתובות הבלוג שלנו + for a good time ועוגיות (ואשכים) + עוד שטויות שאני לא זוכרת. ולא, אלכוהול לא היה מעורב בעניין, רק שתי נפשות מאוד מעורערות.

ואז כמובן הייתי חייבת לעשות פירסומת לפיני, העכבר ההומו:

ואש"כ לחזרזיר:

אחרי שהמשכנו בחיפשנו אחרי מקום שאפשר לזלול בו אוכל משמין מצאנו את הפרח הכי הומו בחיפה. כמובן שגם זה גרם לנו להיפקע מצחוק ולצלם:

עליזות ובוהקות כמו זוג דוגמני תחתונים אחרי סט צילומים, התחלנו לעוות שירים ואיכשהו יצא לנו לשיר:

בשמלה אדומה ושתי צמות

ילדה קטנה אך בשלה ותמירה

עמדה ושאלה:

כמה?

אך בגלל שהילדה היתה רוסיה היא לא הבינה שבארץ אשכרה משלמים על זה ולכן התבלבלה קצת

בקטע הזה אנשים התחילו להסתכל עלינו טיפה מוזר (אולי זה היה קשור לזה שכל הזמן הזה הייתי עם מרקר בין השיניים ומדי פעם הכרזתי שיש לי פיקססיה אוראלית )

זה היה כיף, ואני בטח שחכתי עוד מיליון דברים שרשמנו בין דפי הקוסמו, אותם אש"כ תוסיף מאוחר יותר.

בדרך הביתה שמעתי יללות חתול דקיקות ומסכנות שהגיעו ממתחת לאוטובוס חונה ליד הבית שלי. מייד התחלתי לדמיין גור חתולים מסכן במצוקה וכמובן שהייתי חייבת לרדת על ארבע ולזחול לעבר הציוצים כשאני עושה קולות של "פססס פססס" בחיפוש אחרי היתום האומלל שקורא לאמא שלו.

כשדחפתי את ראשי מתחת לאוטובוס מבטי פגש בזוג עיניים רושפות בגודל של מטבעות 5 ש"ח שהיו שייכות לגודזילה חתולית שעתה לי ב"פססססס פסססס" משלה וכמעט הוציאה לי עין. כנראה הוא לא חיפש את האמא שלו אחרי הכל, הוא פשוט ניסה לגרום לחתולה סקסית לתת לו. כמה טיפוסי.

ועכשיו, לפיני העבר ההומו!

להרפתקאותיו הקודמות של פיני, לחצו כאן.