אתמול בשיחה עם ידיד איתו יצאתי פעמיים לפני משהו כמו חמישה חודשים נודע לי שאני לא בוגרת מספיק. לא רק זה אלה גם בעקיפין שאני ניראת יותר טוב בתמונות  לא עצם העובדה שהוא חושב את זה מטרידה אותי אלה העובדה שהוא עשה לי בערך מה שאני עושה לרוב הדייטים הפוטנציאלים: המציא לי תירוץ מפגר על האקסית במקום לומר את האמת. עצם העובדה שאין לי שום זכות להתעצבן כי אני עושה *בדיוק* את אותו הדבר. לא שהמקרה יגרום לי לשנות את דרכיי או משהו. עדיין אין לי לב להגיד לבן אדם אתה לא עושה לי את זה בשיט למרות שאנחנו מסתדרים יופי, 'צטערת. לא יודעת, הרבה יותר קל פשוט להיעלם או משהו. אז דורכים קצת על האגו, מגיע לי בסופו של דבר. להכנס עם מישהו לדיון של "זאת לא אשמתך, כמעט אף אחד לא עושה לי את זה ככה שזה לא ממש מעליב אפילו" ניראת לי כמו משימה מביכה מדי או שפשוט אני פחדנית מדי...

אוי הקוו המפריד הזה שולט!

משהו שמאוד מעצבן אותי - הזילזול שאנשים מפגינים לדעות שלי עקב זה שאני צעירה. זה לא חידוש שיש לי דיעה בערך על כל נושא שגורר חילוקי דיעות. ברית מילה, עונש מוות, זכויות בעלי חיים. יו ניימ יט. אבל לא משנה מה אני אגיד, כמה טיעונים מנומקים יהיו לי הם תמיד ינפנפו ב"מה את יודעת, את רק בת 22". לא שאני חושבת שאני יודעת הכל כי אני לא. אני אוהבת דיונים עם אנשים שיודעים לנהל אותם ולשמוע דעות חדשות, מה שאני לא אוהבת הוא ביטול אוטומטי של כל דיעה בגלל שכביכול אין לי זכות עדיין.

כמו למשל אם אני מדברת עם מישהו ואני מציינת כדרך אגב שאני לא מתכוונת להביא ילדים ואז אותו מישהו אומר משפט כמו: "לא נורא, אני בטוח שיום אחד זה ישתנה" או "את עוד צעירה, חכי כמה שנים ותראי איך את משנה את דעתך."

זה מרתיח אותי.

אין לי בעיה לדבר על זה. להציג את הטיעונים שלי, להתווכח. אולי אפילו יגיע יום ואני באמת אשנה את דעתי או אף אצטרף ללהקת נגנים נודדת אבל הזילזול המעצבן הזה והביטול האוטומטי של הדעות שלי זה פשוט.... ארג.

הרי בן אדם לא יבוא לאדם דתי ויגיד לו "לא נורא, יום אחד תאכל חזיר" נכון? זה מראה על חוסר כבוד וזילזול. אולי זה מחזיר אותי לתקופה שהייתי קטנה ואמא שלי תמיד צחקה על כל דבר שאי פעם אמרתי. מה שנורא הכעיס אותי כי אני שונאת שלא לוקחים אותי ברצינות והייתי מתחילה לבכות אבל אף אחד לא הבין למה.

גם לילד קטן מגיע שיקשיבו לו ולא ילעגו לו.

שוב הצפת פוסטים. אבל טכנית, זה כבר יום חדש אז Screw it, גם הפוסט הקודם הטריד לי את העיניים.

בכל מקרה, הנה השאלון השבועי:

אגב, זה מטומטם אבל זה כ"כ מצחיק אותי  רואה את זה בריפיט שעות. גם זה.

האם את מנויה בחדר כושר? איזה?

 לא. מילא להתאמן אבל לעשות את זה לבד משעמם ביותר. אני בטח ארגיש צורך להתחרות בכל האנשים שנמצאים בכושר הרבה יותר טוב ממני ואתפגר בדרך.

באיזה חוגים את משתתפת או שהשתתפת בעבר?

 כשהייתי קטנה חוג ציור (שנטשתי אחרי חודש) וחוג טבע. מאוחר יותר רכיבה על סוסים, 3 שנים. הייתי חייבת להפסיק בגלל בעיות בתקציב :-(

מה הוא סוג הספורט המועדף עליך?

 רכיבה על סוסים, לא משנה מה הסיגנון.

כמה זמן את מקדישה לפעילות גופנית ביום? בשבוע?

אוננות נחשב?

 באיזה סוג של פעילות גופנית היית רוצה לעסוק ועד עכשיו לא יצא לך?

 סנפלינג, כל סוגי הטיפוס קירות למינהם...

איפה את מעדיפה להתעמל? בבית או במכון כושר?

 במיטה.

בשביל מה את עושה ספורט: בשביל הדיאטה, כיף, כושר?

 בשביל הסיפוק המיני.

מה המרחק הכי גדול שרצת אי פעם ברצף?

פעם אחרונה שרצתי זה היה בי"ב לבגרות, היה צריך לרוץ 10 דקות ברציפות.

 באיזו פעילות גופנית את הכי מתקשה לעסוק?

 כפיפות בטן. לא מסוגלת לעשות יותר מ3-4. ברצינות. ומתח ידיים או איך שזה לא נקרא.

 האם פעילות גופנית מהווה חלק גדול מחייך, או חלק זניח?

כשרכבתי על סוסים זה בערך הגדיר אותי כבן אדם :-P

עכשיו אני סתם בטטה.