לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Avatarכינוי:  The girl from Oz

בת: 41

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2006

Pretty Good Year


אני מרגישה כאילו זה הולך להיות הפוסט הכנה ביותר שלי. למעט כרוניקות אולי.

אתם לא חייבים לקרוא את המגילה הזאת אבל אני הייתי שמחה אם הייתם עושים את זה. זאת איזשהי פיסה שהייתי רוצה לחלוק עם מי שקורה כאן.

 

הפוסט מתבשל אצלי בראש כבר זמן מה ואני מרגישה שאני חייבת אותו לעצמי, בלי קשר מי קורא כאן או עלול לקרוא. השנה הזאת הייתה אולי המשמעותית ביותר בחיי עד כה ואני חייבת לעצור רגע על מנת להמשיך הלאה עם חיי. כמובן שאין מועד יותר מתאים מאשר תחילתה של שנה חדשה.

מישהו ששלחתי לו תמונה של עצמי מהנובי גוד שעבר אמר שזאת התמונה היחידה שאני ניראת ממש שמחה בה. אולי יש בזה משהו, בערב ההוא באמת הייתי מאושרת, לא בטוחה שהרגשתי ככה מאז. שלושה חודשים לאחר מכן הוא זרק אותי בשביל המוצצת לערבים והכל השתנה. המוצצת לערבים הוא כינוי שהדבקתי לה עוד בבלוג הקודם כששפכתי הכל בשיא הכעס וכתבתי הרבה שטויות, דברים ניראים אחרת כשמסתכלים עליהם אחרי תקופה מסויימת. או שאולי הם לא. אבל אני שונה.

מישהו שהייתי מחוברת אליו ארבע שנים. וואו. לפעמים כשאני מריצה את זה בראש זה ניראה לי מטורף. כהכרתי אותו הייתי בת 17, בלי שום ניסיון בתחום הרומנטי למעט דייט עם מי שהיה ידיד הרבה שנים והוא עדיין היה בן 23 שלא התחיל ללמוד בטכניון. בהתחלה זה היה טוב, אחר כך פחות. קשה לראות את הטעויות במהלך מערכת היחסים. פתאום יש לי משפחה אמיתית שמכינה אוכל ושואלת מה קורה, פתאום יש מישהו לחזור אליו, סקס, חברות, לראות סרטים בערב, לא לישון לבד אף פעם. הרבה פעמים כשמישהו ממלא את החורים של הבדידות אי אפשר להבין שאולי זה לא באמת "זה". ואולי זה כן היה זה, לאותה התקופה ואלה אנחנו שהשתננו עם הזמן. בגיל 17 הייתי אדם שונה לגמרי. פתאום לא רציתי יותר שיובילו אותי, פתאום התחלתי לגלות שאני אדם של עצמי ולא של אף אחד אחר והוא גילה פתאום שהוא צריך להוביל מישהו.

אף פעם לא באמת חשבתי שנפרד. התרגלתי יותר מדי שזה "אנחנו" ושום דבר לא באמת יכול לאיים על זה. אז מה שאנחנו לא מתאימים. אז מה שאני לא בטוחה יותר מה אני מרגישה [אני לא באמת מודה בזה בכל מקרה]  אני פשוט לא חשבתי שזה אי פעם יקרה.

זה קרה.

ואני לא מתתי.

אולי חלקית אבל לא באמת.

הקרע הזה היה מאוד משמעותי בעיני. אני לא התנתקתי רק ממנו, אני התנתקתי מהמשפחה שלו שהפכה גם למשפחה שלי. המשפחה שגרתי איתה 3 וחצי שנים. פתאום זה לארוז תיקים, פתאום זה לעבור לגור חזרה עם אמא שלי איתה לא גרתי 8 שנים. ומי שמכיר אותי יודע מה זה אומר לעבור לגור איתה.

אין יותר אנחנו, אין יותר על מי ליפול כשקשה, אין מי שיקשיב, אין מי שיחבק בלילה. כלום. בדידות מוחלטת.

החודש הראשון היה זוועתי. הייתי על טייס אותומטי לאורך כל היום ובכיתי כל הלילה. היה קשה להרדם לבד, היה קשה לתפקד באופן כללי. זה כאילו ניתקו אותי מהחמצן או משהו.

 

And I think they're pieces of me you've never seen

Maybe she's just pieces of me you've never seen well

 

וכל פעם כשהוא בא להביא חפץ זה או אחר וראיתי סימני שיזוף וידעתי שהוא היה איתה. ושבדקות של טירוף הצצתי לתוך הפאלפון וראיתי הודעות ששלח לה בדיוק בסגנון שהיה שולח לי פעם והיה לי רצון לקרוע את שניהם לגזרים ולקבור באיזה יער מרוחק.

 

Happy for you And I am sure that I hate you

 

ואני לא הפסקתי לחשוב על זה. על האם היה באמת מספר לי עליה אם לא הייתי מוצאת את האסמסים ההם. ואני לא הפסקתי לחשוב על למה היא יותר טובה ממני ושוב ההרגשה שאמא שלי מנסה לחרוט לי של לא מספיק טובה בשביל שום דבר.

אבל זה עבר.

אני זוכרת את יום ההולדת שלי. אני לא חושבת שהיו לי הרבה ימים כל כך גרועים. יושבת לבד בבית ואף אחד לא מתקשר. ובא לי פשוט להמחק מהעולם כי לאף אחד לא מספיק אכפת ו... מקשיבה לפריטי גוד יר של טורי בלופים. הוא ציני כמוני ואני אוהבת אותו. (תקראו את המילים, הוא כ"כ... נואש ונוגע. אני מתכווצת כל פעם שאני שומעת אותו וקטע הפסנתר בהתחלה גורם לי לרעידות)

 

Tears on the sleeve of a man

 Don't wanna be a boy today

Heard the eternal footman

Bought himself a bike to race

And Greg he writes letters

And burns his CDs

They say you were something

in those formative years

Hold onto nothing

As fast as you can

Well still pretty good year

Maybe a bright sandy beach

 Is going to bring you back

May not so now you're off You're gonna see America

Well let me tell you something about america

 Pretty good year

 Some things are melting now

Well what's it gonna take

Till my baby's alright

And Greg he writes letters

with his birthday pen

Sometimes he's aware that they're drawing him in

Lucy was pretty

Your best friend agreed

Still Pretty good year

 

 

 

זה הזמן להזכיר את טורי.

שנאתי אותה בפעמים הראשונות שחברה ניסתה לי לגרום להקשיב לה מתישהו לפני יותר משנתיים.

הרגשתי כאילו היא מנגנת את הנשמה שלי כששמעתי אותה שוב, בערך בתקופה שלפני הפרידה.

היא שרה את Parasol וזה כל כך דיבר אלי. אני חושבת שהשיר מתאר מציין את כל תקופת הפרידה ומערכת היחסים שלנו בכלל.

 

When I come to terms to terms with this

When I come to terms with this

When I come to terms to terms with this

My world will change for me

 I haven't moved since the call came

Since the call came I haven't moved

 I stare at the wall knowing on the other side

The storm that waits for me

Then the Seated Woman with a Parasol

May be the only one you can't betray

If I'm the Seated Woman with a Parasol

I will be safe in my frame

I have no need for a sea view

For a sea view I have no need

I have my little pleasures

This wall being one of these

When I come to terms to terms with this

When I come to terms with this

When I come to terms with this whip lash of silk on wool embroidery

Then the Seated Woman with a Parasol

May be the only one you can't betray

 If I'm the Seated Woman with a Parasol

I will be safe in my frame I will be safe

 In my frame

In your house

In your frame

 

 

אני אוהבת לראות אנשים מנגנים. לא רק לשמוע, לראות. אפשר להגיד כל כך הרבה על האדם מהדרך בה הוא מנגן. וכשאני רואה אותה עם הפסנתר זאת פשוט חוויה שעושה לי צמרמורת בכל הגוף.

אני חושבת שטורי איימוס היא בין נקודות הציון החשובות בשנה הזאת.

 

זה היה שינוי.

השתנתי כאדם, הפכתי לבלתי תלויה באף אדם וכבר בחצי הדרך ללהיות אדם משל עצמי בצורה השלמה של המושג. איבדתי אנשים שהיו הכל בשבילי [ואדם שעדיין ככה] והכרתי הרבה אנשים שהפכו לחלק מחיי ואני כל כך מאושרת שהם שם. אני חושבת שאפילו הבנתי דבר או שניים לגבי חברות וזאת היתה דרך לא קלה במהלכה הלכתי לאיבוד הרבה הרבה פעמים.

 

Oh these little earthquakes

 Here we go again

These little earthquakes

Doesn't take much to rip us into pieces

 

בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עבודת חלומותי והצלחתי לאבד אותה כי אני פשוט לא מסוגלת להסתדר עם אנשים. לקחתי את זה קשה משהרוב מודעים בכלל אבל אני מקווה שאני אצא מזה. בסופו של דבר.

אני חושבת שהגעתי למסקנה שאושר יכול לבוא מהרבה דברים, חברים, עבודה, תחביבים, סטייט אוף מיינד ועוד ועוד והוא לא חייב להיות תלוי בבן זוג או באהבה, למרות שגם סקס הוא חלק דיי חשוב ממנו

אני חושבת שלמדתי להיות טיפה יותר "רגועה" בחברת אנשים, עם הדגש על טיפה. אני עדיין עובדת על זה. ארבעת השנים שחייתי בבידוד חברתי השפיעו עלי ואני שחכתי איך זה להיות לא לחוצה ליד אנשים אחרים. זה עובד לאט לאט אני חושבת ואני אפילו מוצאת את עצמי נהנת מחברה מה שדיי חדש לי  אני עוד אהיה בסדר בסופו של דבר, מי יודע.

אני לא מתכוונת לעשות רשימת יעדים לשנה הבאה או משהו. הם אף פעם לא מתגשמים ורק מעציבים אותי כשאני קוראת אותם כעבור כמה זמן. אני פשוט רוצה לכתוב מה הייתי רוצה. לא מהשנה הקרובה אלה בכלל.

הדבר שהכי הייתי רוצה כרגע הוא למצוא עבודה. הייתי נורא עצלנית בנושא בתקופה האחרונה חלקית בגלל שאני פשוט עצלנית וחלקית שאני עדיין בטראומה מהפיטורים. אני חושבת שאלך לאסוף את רסיסי האגו הפצוע שלי ולהמשיך הלאה בעניין. הגיע הזמן להרוויח קצת כסף ולעשות מעצמי משהו מכובד.

בנוסף סנטה הייתי רוצה זין גדול עטוף בסרט, רצוי שיהיה מחובר למישהו הגון. האם זאת בקשה גדולה מדי?

במקרה שלי זה ככה.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני בעייתית בעניין ואני מודה בזה, אני בעייתית בעניין  יש הקוראים לזה בררנות יתר, אני קוראת לזה סטנדרטים גבוהים או... טעם משונה לגברים שבחיים לא ישימו עלי [ולא דווקא מראה זה מה שיעשה לי את זה]. אה, זה וחוסר יכולת להתפשר. אני רוצה להיות מסוגלת לחלוק דברים עם מישהו, לטייל ברחוב או סתם לשבת בבית. אני רוצה הרבה דברים שגורמים לי לצווח יאק יאק יאק עכשיו אבל בסופו של דבר אני כמו כל נקבה אחרת, מסתבר. חוץ מזה, זה דיי קשה להיות מישהי שלא יכולה פשוט ללכת ולעשות את זה סתם בשביל הסיפוק המיני.  (ילדים מתחת לגיל 18, אל תקראו את הקטע הבא, תודה) אני אוהבת סקס, תמיד אהבתי ושמונת החודשים האלה של בלי זה פשוט גיהנום ואין לי מושג איך אני שורדת (טוב, יש לי. פוקט רוקט ופורנו). אבל זה לא אותו דבר! אחרי כל התקופה הזאת אני יכולה להגיד בבטחון שזה לא בדיוק אותו הדבר. אני רוצה לקרוע למישהו את הצורה! אני רוצה לזיין מישהו בצורה חייתית ו.... טוב דיי, יש פה ילדים  אבל אני רוצה לעשות הרבה דברים וניראה לי שעם כל תקופת ההתנזרות שלי הפכתי לבתולה שוב -.-"

כן, אני רוצה סקס פור קריסמס!

מי כאן רוצה להזמין אותי למסיבת נוביי גוד? ~שטן~

וזהו בעקרון, רק בריאות כושר ואושר. לי, לכל החיות ששורצות בדירה שלי ולאנשים המאוד מאוד מסכנים ששרדו לאורך כל הזיוןשכל הזה, קחו עוגייה ממני וגם ליקוק ונשיכה כי התחרמנתי מהפוסט.

 

מתכננת לשתות מספיק וויסקי במהלך הנוביי גוד כדי לא לזכור את הצרות שלה.

 

נ.ב - אני מחדשת מחר את הג'ינג'י בשיער, ויש מי לאק

 

 

נכתב על ידי The girl from Oz , 25/12/2006 23:13  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'ק קריין ב-29/12/2006 11:15



39,329
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe girl from Oz אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The girl from Oz ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)