אתמול סוף סוף ראיתי את פריסטיג' (יוקרה) ואני חייבת לציין שהסרט היה מעולה, בלי קשר לעובדה שיו משחק בו. משום מה לא שמתי לב שגם השחקנית האהובה עלי, פייפר פרבו (אבודות והוזות, קליק) משחקת שם גם תפקיד קטן מה שגרם לי לצווח בהתרגשות: זו היא! זו היא! ולהתמוגג בסצנה בה היא ויו מתנשקים. סקרלט ג'והנסון שיחקה תפקיד משני ולא הכי חשוב מה שאומר שהיה אפשר להתעלם מהתופעה המזעזעת בקלות יחסית ולהתרכז בדברים החשובים באמת, החזה השעיר והשרירי של יו.
אבל זה באמת היה סרט מעולה, כולכם צריכים לראות אותו.
כפי ששמתם לב (או שלא שמת לב, במקרה כזה אנחנו בוודאי נשואים ואתם לא מקבלים סקס בחודש הקרוב) החלפתי עיצוב. כבר לא הרגשתי בנוח עם העיצוב הקודם שכלל חמוסים מצויירים ולכן אחרי כמה זמן של תיכנונים (חמש דקות) מצאתי לי אחד חדש. פה זה הזמן להודות שוב לליה על כך שסבלה את ההצקות שלי ועשתה בשבילי את העבודה 
יו רוק!
ביזאר האוטובוסים לעולם לא מסתיים. היום בבוקר, כשנסעתי באוטובוס ריק, באחת התחנות עלתה קשישה והתיישבה לידי. אני רגילה בדרך כלל לסוטים למינהם שבוחרים להתיישב לידי אבל זה היה באמת מוזר. זקנה שברירית שבקושי הולכת זוחלת במיוחד לסוף האוטובוס הריק כדי להתיישב *לידי*. אוקיי, המשכתי לנמנם לצלילים שבקעו מהאמ פי 3 והתעלמתי ממנה.
אני פוקחת את העיניים והקשישה מסתכלת עלי. חשבתי שהיא שאלה אותי משהו ולא שמעתי בגלל האוזניות אבל כשהורדתי אותן היא לא אמרה דבר. פשוט התסכלה עלי! המשכתי להקשיב למוזיקה בזמן שהקשישה הוציאה דבר מה לא מזוהה מהתיק שלה והתחילה לאוכל אותו. אני לא יודעת כמה זמן העב"מ היה בתוך התיק שלה אבל אני מנחשת שזה היה לפני צליבתו של ישו 
רציתי להקיא. זה היה מחזה מחריד. זקנה קטנה ומקומטת שנוגסת ממשהו שניראה כמו פרי שנרקב והעלה מוך. איו.
כשהייתי צריכה לצאת בתחנה שלי היא תפסה לי את היד! שאלתי אותה מה היא רוצה אבל היא לא אמרה כלום. לרגע השתעשעתי במחשבה שזאת אני העתידית שחזרה בזמן אבל רוב הסיכויים שזאת פשוט מישהי שטעתה באוטובוס לאברבנל (כלומר לטירה).
קטע דומה קרא לי ברכבת. אני נימנמתי לי מרוחה על החלון כשלפתע שמתי לב לבחורה יפה שיושבת מולי ומסתכלת עלי. הרגשתי נורא מוזר כי היא חייכה קצת ותהיתי אם אני צריכה לומר משהו כשפתאום זה הכה בי - אנחנו פשוט לובשות את אותו הסוודר
אני הולכת להשוויץ עוד קצת בחמוס(ים) שלי. זה הבלוג שלי, תתמודדו. אם אתם נשארים כאן צפו לעוד הרבה תמונות וסיפורים על חמוסים.
לפני כמה ימים לדוגמא שמעתי רעשים מוזרים מהמקרר. אוקיי, מבחינתי קחו את הטלויזיה, קחו את הספה אבל אם מישהו מתקרב למקרר אני ארה בו! 
לא הבנתי מה זה יכול להיות וכשפתחתי אותו כמעט קיבלתי התקף לב על המקום. טורי (החמוסה) נברה בתוך אחת השקיות וחיסלה משהו שהיה אמור להיות ארוחת ערב של אמא שלי. למזלי היא לא יכולה להאשים בזה אותי כי אני צימחונית ולא נוגעת בדברים שעשו פעם קולות. כנראה שהיא הצליחה לפתוח את המקרר, להשתחל פנימה ואז הדלת נסגרה עליה -.-" כישרון מיוחד לפיגור כנראה עובר אצלנו גם לחיות מחמד. אגב, בניגוד לאופי הקוצ'י והחמדמד של מייקי-נשמה-כפרה-עינייםשלי, טורי היא סיוט מהלך שגורם לי לקלל את היום בו ריחמתי עליה בחנות. היא הדבר המרושע מיותר שזחל אי פעם על פני האדמה כשאני מדברת אפילו על יותר מאמא שלי ובוב ספוג!
בכל מקרה, תמונות של אז ועכשיו:
מייקי ואחיו ויסקי בגיל חודש וחצי
מייקי השמן היום:
ויסקי היום (לא גר אצלנו):
ואחותו המאומצת של ויסקי, רונה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The girl from Oz
