לפני שאני מתחילה עם הפוסט כמה ידיעות:

* רג'ינה ספקטור מגיעה לארץ ב10/3 ותופיע פעם אחת בבארבי, דבר שגרם לי לקפוץ כמו חמוס על מנת יתר של אקסטזי. כבר הזמנתי כרטיס ואני מקווה לראות שם הרבה אנשים שאני אוהבת. תבואו גם.

* שוחרר תאריך של יציאת הארי פוטר האחרון (21/7), מיותר לציין מה זה עשה לי  כמו שכבר אמרתי, פעם גיקית, תמיד גיקית.

* אני ממש מצטערת שלא יצא לי להגיב בהרבה בלוגים שאני קוראת בהם. עבר עלי שבוע קשה ולפעמים אני לא מוצאת את הכוח אבל אני כן קוראת את הכל, לפעמים באיחור אבל אני תמיד שם.

אתמול עבר עלי יום גרוע.

החבר של אמא שלי הגיע בערב והם יצאו לשתות. כשחזרו, הדפוק התחיל להיטפל אלי (לא בצורה מינית או משהו חס וחלילה) ומי שמכיר אותי יודע כמה אני שונאת אנשים שיכורים בצורה מוגזמת וכמה רוע זה יכול להוציא ממני. לפחות כשאבא שלי שתה הוא פשוט התעלף באיזו פינה ולא הפריע לאף אחד, אבל כששמוק זר מתחיל להטפל אלי בבית שלי אני מתעצבנת. מאוד.

אני לא זוכרת באילו קללות בדיוק השתמשתי אלא רק את העובדה שאחרי כמה שניות עפו לי בערך כל הפיוזים האפשריים. הוא לא קלט את המסר והמשיך, כמעט נופל עלי ומלמל משהו על זה שהמחשב יביא לי סרטן וזה שאין לי חברים אלא רק מחשב. וזה בא ממישהו שהחליף איתי אותי 5 מילים במהלך השנים האחרונות.

אמא שלי כמובן הייתה יותר שיכורה ממנו ולכן הסתגרתי בחדר שינה, משהו שהחזיר אותי בערך עשר שנים אחרונה בזמן, יחד עם החרדות של אז וההיסטריה. על השידה היה מונח ספר שאני קוראת כרגע אז פשוט לקחתי אותו והתחלתי לקרוא, הוא ספר דיי קשה שלקחתי עוד יותר קשה בגלל המצב בו הייתי ולכן איכשהו מצאתי את עצמי בוכה עם המילים הכתובות, יותר על עצמי מאשר על הגיבורים של הספר. משהו שלא עשיתי כבר חודשים רבים מאז שהבטחתי לעצמי לא לבכות יותר על אף אחד ושום דבר.

אני לא אכתוב בולשיט בסגנון של עד כמה זה שיחרר אותי לבכות ועד כמה זה טוב כי זה לא. אני שונאת לבכות, אני שונאת להיות במצב הזה וזה לא קורה לי הרבה - במיוחד לא בכי שלא כתוצאה מקטע ממש מרגש בספר או בסרט אלא בכי של עצמי.

אני יכולה להעביר שנים על גבי שנים ללא דמעה אחת מסכנה ואני מרגישה טוב עם זה.

אחרי שישבתי כמה שעות בחושך, לאחר שסיימתי את הספר, פשוט הרגשתי כמו לצרוח. שילכו להזדיין כולם עם האטימות הארורה שלהם. יש לי את כל הזכות לשנוא ולכעוס אבל אני לא כי אני מזמן לא מאמינה לאף אחד ולא מצפה לכלום. זה פשוט העלבון הזה שצף כל פעם מחדש.

אמא שלי כרגיל מחכישה את הכל בבוקר. אומרת שהתנהגתי לא בסדר ושהוא פשוט דפוק כשהוא שיכור. נו שווין.

העיקר שאני לא אכתוב את זה בבלוק שלי, היא מזכירה לי. חייבים לשמור על אימג' טוב ולא לחשוף חס וחלילה מה שבאמת קורה אצלנו.

מזל שלא ממש אכפת לי מדברים כאלה.

השיר הזה משעשע אותי.

 Regina Spektor - Mary Ann Lyrics

Miss Marry Ann 
Kept her man 
In porcupine gloves, in porcupine gloves 
And on that day 
As scheduled 
They made porcupine love, porcupine love 


So stiff and stuck and prickly 
He came in and then back out quickly 
But lord not any quicker than according to plan 
Like a soldier, one foot in front of the other 


Miss Marry Ann 
Had a man 
Named Stan, Stan Buttler 
He had no antlers 
He had no center 
He had no enter and he had no exit 

His hair was short and prickly 
He came in and then back out quickly 
But lord not any quicker than according to plan 
Like a soldier, one foot in front of the other 


And how he loved her apple pies, 
How he loved her meat loaf
How he loved her chicken breasts, 
How he loved her pudding, 
Served promptly at eight o'clock
Served promptly at seven
Served promptly at ten o'clock, 
And promptly at eleven heaven


Miss Marry Ann 
Kept her cans 
In alphabetical order
Miss Marry Ann 
Began to have 
Some thoughts of murder 


Miss Marry Ann 
Started to think 
Real hard about her future 
Miss Marry Ann
Preferred her meat 
To be freshly butchered 


Oh she killed him rather quickly 
Man that woman was truly sickly 
But lord not any sicker than according to plan 
Like a soldier, one foot in front of the other 


And how he loved her apple pies, 
How he loved her meat loaf, 
How he loved her chicken breasts
How he loved her pudding, 
Served promptly at eight o'clock, 
Served promptly at seven 
Served promptly at ten o'clock, 
And promptly at eleven heaven 


Miss Marry Ann
Kept her man 
In porcupine gloves, in porcupine gloves 
And on that day 
As scheduled 
They made porcupine love

Porcupine lo-ah-ah-ah-ah-ah-apchu!