פרוייקט שהתחילה נעה ואני גנבתי מאש"כ למרות שהיא לא העבירה לי

קינאה - כנראה החטא הגדול ביותר שלי. רכושנות אובססיבית לאנשים זה משהו שמעולם לא היה זר לי, גם בהקשר הרומנטי וגם ביחסים חבריים עם אנשים. זה קשור כנראה לעובדה שאני לא באמת סומכת על אף אחד ולכן לא יכולה להפסיק לדמיין שבוגדים בי/מרמים אותי ושבמהרה מישהו אחר יתפוס את מקומי. את האקס שלי שיגעתי בקטע הזה, השב"ק היו מגייסים אותי מייד לשורותיהם אם היו עדים לחקירות שערכתי ולמען האמת, אני לא הכי גאה בזה. אני נוטה להאמין שהיום לא הייתי פועלת ככה או אפילו נכנסת להיסטריות כמו שקרה אז, אולי כי אכפת לי פחות, אולי כי החכמתי ואולי כי אני יודעת שזה במילא לא יעזור לכלום ואנשים תמיד ישארו אנשים (טיפוסים בוגדניים וחלקלקים שידרכו עליך ברגע שתיפול).

זעם - בהחלט מקום שני ברשימה. קשה לי לשלוט בהתקפי הזעם שלי. אני לא מצליחה לקחת נשימה עמוקה ולהירגע לפני שאני פולטת דברים, מה שגורם להרבה מצבים לא נעימים במיוחד היום, שקצת הפסקתי להתבייש להגיד מה אני חושבת לאנשים זרים (פעם התקפי הזעם היו שמורים רק למשפחה הקרובה). אני לא תמיד מתקוונת לדברים שאני אומרת אבל לפעמים דווקא יוצאים דברים קשים שבחיים לא הייתי אומרת במצב השפוי שלי. אני יכולה לחשוב רק על אדם אחד למענו הצלחתי לשלוט בהתקפים האלה ונשמתי עמוק לפני התגובה, דבר שאני דיי גאה בו בסופו של דבר למרות שמאז זה לא קרה שוב ואני שוקלת סדנת כעס יום אחד.

גאווה - כן, יש לי נטייה לחשוב שאני יותר טובה מאנשים אחרים. לא כל האנשים, אבל חלק. כשאני רואה אנשים רדודים אני חושבת שאני טובה מהם. כשאני רואה אנשים שקורסים תחת האובססיות שלהם והחולשות אני חושבת שאני טובה מהם. כשאני רואה אנשים שעובדים כל החיים בשביל משהו שהם לא רוצים בכלל ואז מתאבדים בגיל 50, אני חושבת שאני יותר טובה מהם. האם אני יותר טובה מהם? עמוק עמוק בפנים אני לא באמת חושבת ככה כי כל אחד מהם טוב ממני בכל כך הרבה מובנים שאני מבלשטת את עצמי כל פעם מחדש. אבל בדרך כלל זה עדיין לא מונע ממני לחשוב ככה כל פעם שאני עוברת מול הבחורה מלמעלה שיוצאת עם איזה גבר זקן שמכבה עליה סיגריות ומכריח אותה לסחוב מצרכים מהחנות שלו עצמו יש אוטו.

אני לא אעשה הרבה דברים שלדעתי פוגעים בכבוד שלי בצורה כלשהי. הדגש הוא על "לדעתי" כי סבתא שלי לדוגמא חושבת שבזיתי את עצמי בכך ששכבתי עם האקס בלי חתונה :-) היא אפילו ציינה שאגמור בגיהנום והעבודה היחידה שאוכל לעבוד בה היא זנות (ופאק, היא אפילו לא אדם דתי -.-"). ההגדרה שלי לכבוד היא נורא אישית כמו כל שאר ההגדרות שלי לדברים. אני מניחה שכל אדם צריך למצוא את הכבוד שלו עצמו ולא להיגרר אחרי נורמות חברתיות וכללים כתובים. הרי מה זה כבוד אם לא שלמות עצמית?

תאווה - תאווה לספרים, לידע, לסקס, לאוכל. אני זוכרת שבגיל 10 ידעתי לומר יותר מ200 סוגים של כלבים בלי להתבלבל ומה בזים אדומי זנב צריכים בשביל להתרבות בהצלחה. תמיד חקרתי על דברים שעיניינו אותי וניסיתי ללמוד כמה שאפשר. לצערי, הדברים שעניינו אותי לא היו כלולים בתוכנית הלימודים ולכן הייתי תלמידה דיי גרועה כי לא היה לי שום רצון להתרכז בדברים שלא מעניינים אותי. כאן אני מאוד מסכימה עם שרלוק הולמס גיבור הילדות שלי, המוח האנושי הוא כמו עליית גג כזאת בו נאסף כל החומר שאנחנו לומדים. אם דוחסים שם מלא ידע נורא קשה למצוא את הדבר שצריכים אבל אם כל אחד יודע רק את הדברים להם הוא זקוק בעבודתו זה הופך אותו לסוג של גאון. אני חושבת שנדיר למצוא אנשים שמתמחים במה שהם עושים. שהם הטובים שבטובים ושהם באמת חקרו את התחום ולמדו כל פרט שיש ללמוד. אני חושבת שאני נורא מזדהה אם זה. לא אכפת לי לא לדעת איפה נמצאת ראש פינה אם אני יודעת שלברדורים לא באמת באו מחצי האי לברדור אלא פותחו בכלל בבריטניה :)

על התאווה לספרים אני לא צריכים לספר, גם לא על סקס

בכלל, אני חושבת שתאווה הוא אחד הדברים החשובים ביותר שיש לבני אדם, אין לי מושג למה זה נחשב לחטא.

זללנות - במיוחד בתקופות מסויימות. אני חושבת שאני מקשרת פסיכולוגית בין סרטים לאוכל.

עצלנות - גם כאן אני לא צריכה לפרט במיוחד. אני אדם עצלן כשזה נוגע לדברים מסויימים, בשביל אחרים אני יכולה לקום באמצע הלילה בלי למצמץ. אני חושבת שזה תלוי בעד כמה זה חשוב לי.

חמדנות - הנה משהו שאני לא חושבת שאי פעם חטאתי בו. אף פעם לא היה לי עניין בדברים של אנשים אחרים, כל אחד ומה שהוא בישל לעצמו, אם אני רוצה משהו שיש לאדם אחר אני מעדיפה לעבוד בשביל להשיג אותו ולא לחלום בהקיץ שגם לי יהיה את זה, מן הסתם כי זה חסר טעם לחלוטין. כשהייתי קטנה זה היה מאוד בולט עם חיות מחמד למינהן (אמא אמא, ללנה יש ארנב כזה חמוווווווווד! אני מבטיחה לאכול בננות ותותים!).

עד כאן עם החטאים, תמשיכו אתם.

היום קניתי את אוסף המחזות השלם של אוסקר ווילד ואת ההמשך של אראגון באנגלית. אמרתי לעצמי שאני לא אבזבז יותר כסף על ספרים אבל לא הצלחתי להתאפק. נכנסתי לחנות הספרים שצמודה לחנות שאני עובדת בה ופשוט גיליתי שיש להם מלאאא חדרים בפנים שלא ידעתי שקיימים (אני בדרך כלל מזמינה ספרים מהנט ולפעמים נכנסת לסטימצקי/צומת ס' באחד הקניונים כשאני שם). מה אני יכולה להגיד, מיליוני ספרים שבחיים לא ראיתי כולל כאלה שלא ידעתי שקיימים בארץ *מזילה טונות של ריר* אני חושבת שמצאתי את גן העדן שלי, עכשיו רק להרוויח מספיק כסף כדי לקנות את כולם (סתם, את הרוב אני סוגרת כדי להתחיל ללמוד ס"ס).

כבר ציינתי שהארי פוטר יוצא עוד חצי שנה? *מבט מסומם* אכן יש בשביל מה לחיות, בנתיים.

לילה טוב

ותקראו הרבה ספרים, זה בריא למוח שלכם.