נדמה לי שאני הולכת לעזוב את מקום העבודה שלי בקרוב.

הבוס החדש הודיע לי בחגיגיות היום שהם לא היו אמורים להחזיק אותי יותר מחודש אבל בגלל שאני עובדת כ"כ טובה הוא יעשה לי טובה ולא יעיף אותי. רק יקצץ לי את המשכורת הזעירה שלי לחצי (ויזרוק לי כדבריו מדי פעם כמה שהרווחים שלו מאפשרים לו).

מיותר לציין שכמעט נקרעתי מצחוק.

מצידי הוא יכול ללכת ולדחוף את ההצעה שלו לתחת, גם ככה אני מחפשת מקום עם יותר שעות (ופחות זבל) ולמרבה ההפתעה - יש לי כבר כמה אופציות בראש. כנראה שמישהו שכח להודיע לו שלשלם חצי מהמינימום זה לא חוקי (ושתקופת העבדות נגמרה). הוא התחיל לקרקר לי על כך שעד לפני כמה זמן עבד בשביל 7 ש"ח לשעה וכד', יופי, וסבתא שלי הלכה לבית הספר 10 קילומטר בשלג, למזלנו אנחנו כבר לא בסיביר ואני לא ניראת אפילו כושית.

אני שמחה לציין שהשיחה הזאת לא עשתה לי כלום חוץ מלהצחיק אותי, אני משתפרת.

הטיול שלי עכשיו עם הכלב ניראה כמו טייק גרוע מ"מישהו לרוץ איתו".

למי שקורא את הפוסט מהוואי, אוסטרליה או חדר במחלקה סגורה אנחנו חווים כרגע בישראל מזג אוויר סוער למדי. מה שלא מונע מבעלי הכלבים שבייננו לשלוף את מגפי הגומי והמעיל והוציא את חיית המחמד האהובה שלנו לטיול פיפי-קקי קצר.

או מנגד, לתת לחיית המחמד האהובה שלנו להוציא אותנו.

הכלב שלי שונא קור ומים. הוא לא קרא כנראה שגולדן רטריוורים אמורים להיות הטובים שבשחיינים והוא מתעב בכל ליבו כל דבר רטוב למעט השלוליות שהחמוסים עושים במטבח. מכיוון שהשמיים החליטו להציף אותנו הערב, הכלב שלי ניגש לשיח הקרוב ביותר ורוקן את כל תוכן שלפוחית השתן שלו בפעם אחת ולא חילק אותן כרגיל בנדיבות לב לכל עץ וגלגל מכונית בשכונה.

קקי לאומת זאת, זה סיפור שונה לגמרי.

קקי זה דבר אומנותי וחשוב ביותר לכלב המוגבל שיכלית שלי ולכן יש רק 4 מקומות בכל השכונה בהם הוא מוכן להתרוקן.

אבל בגלל ההצפה, הייתי צריכה למצוא אחד שהוא לא רטוב כי אחרת הוא פשוט לא יעשה שם

בגלל שאמא שלי התעצלה לצאת איתו בצהריים, זה היה נורא דחוף לו ולכן הוא פתח במרדף אחר מקום החירבון ואני עפתי אחריו, מנסה לבלום על אספלט רטוב אבל ללא הצלחה יתרה.

חבל רק שהיתה שם שלולית של מטר וחצי ואני עדיין לא למדתי לשחות. אבל לא נורא, המהירות בה הכלב שלי טס קדימה הצילה אותי מטביעה נוראית.

כמובן שהמקום היחיד שנישאר יבש היה האחרון מבין ה 4 אבל זה עדיין לא היה סוף הסיפור.

כדי שהכלב שלי יעשה את צרכיו הוא צריך לשקול בהגיון באיזו נקודה בדיוק הוא צריך להתיישב, דבר שכולל הליכה בסיבובים קרוב לעשר דקות תוך שהוא מאמץ את הפרצוף הכי מרוכז שלו, ישיבה, קירבון של כדור קקי קטנטן. שוב הליכה בסיבובים ואז תוך שהוא נאנח בחוסר ברירה הוא מרשה לעצמו לשחרר סוף סוף את תכולת מעיו ולסיים את החירבון.

וכך עמדתי בגשם קרוב לרבע שעה

אבל מספיק על הרגלי החירבון של הכלב שלי.

עובר עלי משהו מוזר. רגע אחד אני מרגישה הכי היי בעולם ורגע אחר אני מתחת לשמיכה מייבבת על מר גורלי. לעזאזל, צריך למצוא ספק סמים חדש. ברצינות, אני חווה עליות ומורדות מוזרות במצב הרוח - שינויים קיצוניים שלא עושים לי טוב (וגם לא לאף אחד אחר שבטעות עובר בסביבה). צריך להפסיק עם זה.