маленький мальчик с детства косой.
ложечкой супчик хлебал с колбасой.
-что,нахлебалась,скотина косая?-
крикнула мама,топор доставая.

גורם לי לחשוב על אמא שלי :))

אין לי כח לפוסטים דיכאוניים, הבלוג מתחיל להראות כמו החיים שלי.

אתמול החבר של אמא שלי הגיע בשתיים בלילה. באופן טבעי, דבר כזה מעצבן אותי מאוד כי

אני צריכה לקום לעבודה מוקדם ואין לי חשק לבלות את כל הלילה בנסיונות לא מוצלחים להירדם

כשיש בלאגן בבית והם מהלכים לפה ולשם (וזה עוד במקרה הטוב! איכס) אבל הפעם היה שונה

כי הוא הביא לי וויסקי (טוב, אמא שלי ביקשה. כנראה אחרי תקרית ההיא בה התעצבנתי וכמעט העפתי אותו

בכח מהבית) ולא וויסקי מהסוג הפשוט והזול אלא ג'יימסון 12 שהוא ברמה אחת מעל לוויסקי פשוט וזול :-)

עכשיו אוכל להשתכר לבד בבית להנאתי. כלומר אם אתגבר על כאב הלב של לפתוח אותו. מי האפי.

אתמול בזמן שעבדתי, הרגשתי משהו מושך לי בבגדים. הרגל שלי אוטומטית רצתה לבעוט אבל חשבתי שזה גור הכלבים ולכן ריסנתי את עצמי. כשהסתובבתי, גיליתי שזאת יצורה אנושית בגובה 20 ס"מ מהריצפה. במחשבה שנייה, הייתי צריכה לבעוט.

"ארנב!"

"מה?"

"אני רוצה לקנות ארנב!"

"אה, לא." שאני אמכור חיה חסרת ישע לדבר הזה?

"ארנבבבבבב!!!" בקטע הזה הילדה התחילה לצרוח, לבעוט, לנשוך, לרקוע ברגליים ולהזכיר לי את עצמי בחנות חיות לפני לא מעט שנים. הילדה היתה סיוט מהלך. היא רצתה לפתוח כל צעצוע חתולים קיים ולתת אותו לתוכים, התעקשה שאני אוציא לה את הדגים (איפה את תשימי אותם? בכיס.) כמעט גרמה לתוכית המדברת לתלוש לה יד ושיגעה אותי לגמרי עם הארנבים שמסתבר מעכשיו קוראים להם "לואי" (לכל ה14 מהם).

האמא נכנסה בחוסר רצון אחרי מה שניראה כמו שעות והציעה לי סיגריה. אני חושבת שגם היא מצטערת על ההחלטה להביא ילדים.

היום היה פשוט מייגע ומשעמם. לא רק שאין לנו לקחות, אין לנו גם דברים מעניינים למכור. חוץ מאשר ללמד את התוכית קללות חדשות אין מה לעשות והמוח שלי נצלה לאיטו יום אחרי יום. אבל מה אני מתלוננת? עדיף מלא לעשות כלום בבית  אני חושבת. היה לי רעיון לקחת איתי דפדפת ועט ולנצל את הזמן לכתיבה אבל אני מפחדת שזה יראה כאילו אני מתבטלת. מצד שני, אם עם מה שעשיתי עד היום לא פיטרו אותי...

אם כבר גילויים, החלטתי לאכול יותר בריא. השבוע, במקום 3 מנות מטוגנות ליום, אני אוכלת רק שתיים  אהיו גאים בי, מהיום חוץ מצ'יפס ובורקס אני אוכלת גם אורז. עוד כמה שבועות כאלה ולא אצטרך להחליף את כל הג'ינס שלי למידה יותר גדולה.

צ'אי.