העבודה משעממת, אמא שלי משגעת אותי, הכסף נגמר מהר יותר ממה שאני רוצה, המצברוח מחורבן אבל לפחות הוויסקי עדיין עושה את העבודה (אמא ניסתה לשכנע אותי להגיד "תודה" ל"חבר" שלה שהועיל בטובו להביא לי אותו ועוד בחינם מהדיוטי פרי. אני מצידי, אמרתי שאני לא ביקשתי את הווסקי, במיוחד לא ממנו ולכן אני לא מתכוונת להגיד לו שום דבר. מה גם שאני לא סובלת אותו ואין לי שום חשק להעמיד פנים כאילו הכל בסדר רק בגלל שהוא מביא דברים. והוא לא התנצל).

אני משועממת ברמות שקשה לתאר, לא מצליחה לכתוב כלום וגם אין לי חשק. אני קוראת פוסטים אצל הקבועים שלי וכשאני באה להגיב, כל האוויר יוצא מהריאות. אין כח, אין לי מה... פשוט אין לי. מין תקופה כזאת של בידוד ומוזרות כללית. כל התקשורת הבין - אישית הופכת להיות מעיקה ומעצבנת.

לאחרונה זה כל מה שיש לי לכתוב עליו, מצברוח מחורבן, כלום, שיעמום ויובש כללי. שום דבר לא קורה אצלי, אין לי מה לחדש או לספר עליו... הימים דיי נראים אותו דבר ואם לא לוח השנה במחשב בכלל לא הייתי יודעת איזה יום זה.

המחשב שלי התחיל להראות סימנים מתקדמים של גסיסה, במיוחד אחרי שניסיתי (ללא הצלחה) להתקין משחק מה שגרם לי ליצור קשר (שוב) עם האקס כי הוא בערך האדם היחיד שאני מכירה שמבין במחשבים ממש טוב ("מבין" זאת מילה מאוד עדינה. הוא מסוג האנשים שממלמלים שמות של תוכנות מתוך שינה ובעקרון אוכלים, נושמים, ומזדיינים עם מחשבים). לא גאה בזה, לא מרוצה מזה, הייתי מעדיפה בהרבה לפתור את הבעיות שלי לבד אבל גם לאבד את כל הדברים שיש לי על המחשב לא היה לי חשק (במיוחד לאור העובדה שהרוב זה טקסטים שאני לא אצליח בחיים לשחזר) אז עשיתי את זה, אני נקבה שלא יכולה להחליף את הנורות שלה לבד, קיל מי

סתם, למען האמת זה לא עד כדי כך הטריד אותי. לא ברמה שתגרום לי להצטער על זה או משהו.

לפחות אני יכולה להמשיך לראות בשקט קטעים נבחרים מאקסמן ופורנו. היום שרפתי יותר משעתיים על סימס, דבר שלא עשיתי כבר יותר משנה. אין כמו לבזבז את הזמן על שטויות לא מועילות אבל אני אלופה בזה. אני עשיתי שיא בלא לעשות כלום (כלומר, לבזבז שעות על גבי שעות במשחק הזה בו אמורים לפוצץ בועות באותו צבע). ובסופו של דבר, מגיע יום כמו היום הזה, בו אני פתאום קולטת שעבר יום שלם בלי שעשיתי שום דבר שראוי לעשות אותו (חוץ מללכת לעבודה ולהרוויח כמה גרושים) ו... ביזבזתי עוד יום.

מהצד השני, כולנו מתים בסוף. מה זה משנה בעצם כמה כל אחד עשה או השיג? אי אפשר למות עם זה כמו שאי אפשר למות עם כסף. כל הידע שצוברים במהלך החיים, כמו התובנות וההישגים מתפוררים לאדמה ונאכלים ע"י חרקים עם הרבה רגליים שעירות ומגעילות.

אני אפסיק לפני שאני אגרר לעוד מונולוגים מורבידיים.

לילה טוב, מקווה שיהיה לי יותר לספר עליו אחרי ההופעה של רג'ינה ביום שבת.