מכירים את הביטוי Fighting for peace is like fucking for virginity?

אני לא ציונית.

אני לא ציונית כי אני לא מאמינה בחילוק האנשים ללאומים. כולנו נולדנו שווים. כולנו נולדנו בני אדם עם אותן הזכויות. אף אחד מאיתנו לא טוב יותר מאדם אחר מעצם היותו שייך ללאום היהודי או כל לאום אחר.

אני לא חושבת שזה צודק לבוא למדינה ששייכת למישהו אחר ולהכריז שעל פי ספר בדיות הזוי היא שייכת לנו. אני לא חושבת שזה צודק להכריז על ישראל כעל מדינה יהודית למרות שיש כאן עוד לאומים שהופכים לאזרחים נחותים מעצם ההכרזה. מה ההבדל בין ישראל ובין בריטניה שכבשה ושלטה על עמים אחרים? האם האלימות שלנו מוצדקת וקולוניאליזם שלהם לא? או שאנחנו בכל זאת לא יותר מחיות טרטוריאליות שמוכנות להקריב חיי אדם בשביל אפר?

האם האדמה שווה חיי אדם? או שאולי, מלחמה היא מלחמה והגיע הזמן להבין שכל עוד אנחנו נלחמים לא השגנו שום דבר?

אני יכולה לדבר על פוליטיקה, לא הנושא החביב עלי אבל יש לי דיעה ואני יכולה לדבר עליה שעות במקרה הצורך, אבל אז אנשים ירדמו ואני כרגיל אדבר עם עצמי. ובשביל זה יש מאמרים וגוגל.

כמו שכבר אמרתי, אני לא מתנגדת למדינת ישראל. אני אפילו חושבת שזה חשוב, נוכח המצב הידוע לכולנו. אבל לא ככה, לא על חשבון אנשים אחרים. מכיוון שאין פתרון קסום ומיידי לבעיה הזאת ואנחנו לא יכולים להחזיר את הזמן לאחור, הפתרון היחיד שאני יכולה לדמיין הוא הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. לא עוד אזרחים מקופחים. לא עוד מדינה שמבוססת על חוקי הלכה וכפיה דתית.

מתוך ויקיפדיה:

מדינת כל אזרחיה היא גישה הטוענת שאופייה הרצוי של מדינת ישראל הוא מדינה השייכת כל אזרחיה. המדינה תהיה שייכת לכל אזרחיה בכך שהזהות הלאומית תהיה פוליטית ולא דתית, וערכיה יהיו דמוקרטיים בלבד ולא דתיים. גישה זו מצויה בפולמוס חריף בחברה הישראלית משום שהיא מבקשת שמדינת ישראל לא תהיה מדינת לאום יהודית, ותאבד למעשה את סממניה היהודיים היחודיים.

בישראל, מפלגת בל"ד בראשות עזמי בשארה היא מפלגת הדגל של גישה זו. היו טענות שמפלגות הרצות לכנסת עם גישת "מדינת כל אזרחיה" פסולות למעשה מלהתמודד לכנסת. טענה זו נתמכת בתיקון לחוק יסוד: הכנסת שהתקבל בכנסת ה־11 (ונכנס לתוקפו בבחירות לכנסת ה-12), אשר קבע שלא תתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית. על רקע טיעון זה נעשו מספר נסיונות לפסול את מפלגת בל"ד מלרוץ לכנסת, שנדחו ע"י ועדת הבחירות המרכזית או על ידי בג"ץ.

אני לא מאמינה שמדינה יכולה להיות דתית ודמוקרטית גם יחד ואני לא תומכת בכך שמדינה דמוקרטית כביכול תשלוט על אחוז גדול כל כך מהאוכלוסיה, לא בשנת 2007. "אבל מגיע לנו" זאת גישה כל כך ישראלית, מגיע לנו? למה? בגלל שבספר כתוב? בגלל שעברנו המון? ובכן נחשו מה, אנחנו לא היחידים. הדם שנשפך הוא רב וחוץ מהצבע האדם אין לו דבר אחד במשותף.

עצוב לי שבמדינת ישראל לא שואלים את הצעירים האם ברצונם למות בעד ארצם אלא מגייסים אותם בכח, עצוב לי שלהיות חייל הוא ערך עליון, עצוב לי שילדים בני 18 מתגאים בכמה אנשים הם הרגו (או רצחו. המונח כאן באמת לא משנה), עצוב לי שהם נופלים מתים על לא כלום, עצוב לי שציבור שלם משרת בצבא ועדיין נחשב לאזרח סוג ז', עצוב לי שהדבר החשוב באמת כנראה הוא כח ומיליטנטיות, הסגידה המכוערת ללוחם הברברי ולא לפתרון בעיות באמצעים הומניים או דרכים אחרות מלבד כדור בראש.

ואני שואלת, איפה האנושיות. הזכות להחליט מה מוסרי ומה לא. הזכות לדיעה.

לקריאה נוספת:

יש גבול

http://www.mahsom.com/article.php?id=5137

http://www.mahsom.com/cat.php?id=2

http://www.seruv.org.il/Hebrew/default.asp