תודה לכל מי שהגיב לסיפור בפוסט הקודם, זה נורא נחמד מצידכם. מי שלא - אתם קקי (סתם, אבל אני אזכור את זה!).

היום התחיל מבטיח למדי, אני הצלחתי להתעורר בזמן, לא לשפוך על עצמי מים רותחים ואפילו הגעתי לתחנה עוד לפני שהאוטובוס הגיע. אני מניחה שאתם מנחשים שלפי חוקי היקום, שאר היום, יהיה חייב עכשיו להיות חירבון גמור. ואתם לא טועים.

אני לא אתחיל לפרט כאן על כלב אוכל האפרוחים שלנו. במחשבה שנייה, אני כן. אותו הגור שגסס לפני שבוע התחיל במסע חיסולים נרחב של כל התרנגולות והאפרוחים בחנות (כן, יש לנו עופות שמסתובבים חופשי, לא הרעיון שלי. באמת). אני גיליתי את זה כשבאתי בוקר אחד וגיליתי כמה נוצות משתלשלות מהפה של הגור הקטנטן והחמוד. חשבתי לעצמי איזה ממזר חמוד, בטח שיחק עם אחת התרנגולות ותלש לה במקרה נוצה או שתיים. אבל אז הנבלה הקיא את מה שהיה פעם התרנגולת  הייתי בטוחה שלא ארדם שוב לעולם, זה היה מחזה גועלי ביותר. אחר כך עידכנו אותי שהוא בלע 2 תרנגולות בוגרות (שיותר גדולות ממנו) ו4 אפרוחים במהלך הלילה. בשלמותם. עכשיו החרא מסרב לאכול אוכל של כלבים. נו טוב, כולנו הרי מעדיפים פאסט פוד

לאחר האירוע המרנין הגיעה לחנות גברת ספרדיה שקנתה קופסאות שימורים לכמאה חתולים והתעקשה שאני אעזור לה לסחוב אותם הביתה.

ניסיתי לרמוז לה על העובדה שאני בקושי מסוגלת להרים דף נייר שלא לדבר על שקית במשקל של כארבעים קילו מלאה בקופסאות שימורים אבל היא התחילה לגדף אותי בספרדית והתעקשה שאני אעזור לה.

"רק עד למקדונלדס!" היא קירקרה והבטיחה לי פיצוי הולם. טוב נו, המקדונלדס נמצא מעבר לצד השני של הכביש מול החנות, ולה בטח יש לא מעט כסף... מקסימום גב שבור וצניחת רחם, אני יכולה לחיות עם זה (חוץ מזה, זה לא שאני צריכה את הרחם יותר מדי).

כמובן שברגע שיצאנו התחלתי לדאוג בקשר לעובדה שהיא לא ציינה איזה סניף של מקדונלדס בדיוק אבל היה מאוחר מדי והמחשבה על אקסטרה קאש גרמה לי לאיים על הרחם שלי להישאר במקום.

הלכנו... והלכנו... ואז הלכנו עוד קצת... וסניף המקדונלדס נשאר הרחק הרחק מאחור  רציתי להגיד לה שזהו זה, עד כאן! אבל אז היא לא הייתה משלמת לי ואני נוטה לרחם על נשים שבריריות וזקנות.

הגענו לאיזה רחוב צדדי אומלל והעמסתי את השקיות אליה הביתה (הקומה האחרונה כמובן, האם ניחשתם אחרת? ולא. לא הייתה מעלית).

טוב, סיימתי. אמרתי כשהתכוונתי באמת ל"איפה הכסף גברת?" והאישה בתגובה שלפה... חפיסת שוקלד!

כוסשלהאימו!  ואפילו לא אחת שלמה, חצי חפיסת שוקולד ששכב בחור שהיא קוראת לו דירה השטן יודע כמה זמן! כאילו מה אני ניראת לכם, ילדה בת חמש? (לא לענות על זה!) רציתי לקחת את השקיות חזרה לחנות רק בשביל הפרנציפ אבל הייתי מתפגרת כמו חמור באמצע הדרך והמבט בעיניה של האישה אמר שיש סיכוי שיש לה רובה ציד בארון.

אז סחבתי 40 קילו במשך כשעה ברחובות הדר. בעלייה. בחום של שלושים מעלות עבור חצי חפיסת שוקולד. שטויות, קורה לכל אחד. נוט!

למה זה תמיד קורה לי?  אני צריכה מסאג'. ומתנקש כדי לחסל את הזונה.

מחר הופעה של רונה קינן, אני מקווה שלא אמות עד אז או משהו.